1 ויברח דוד מנוות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשׂיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקשׁ את־נפשׁי׃
2 ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשׁה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃
3 וישׁבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשׁך כי כפשׂע ביני ובין המות׃
4 ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשׁך ואעשׂה־לך׃
5 ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדשׁ מחר ואנכי ישׁב־אשׁב עם־המלך לאכול ושׁלחתני ונסתרתי בשׂדה עד הערב השׁלשׁית׃
6 אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשׁאל נשׁאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שׁם לכל־המשׁפחה׃
7 אם־כה יאמר טוב שׁלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃
8 ועשׂית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־ישׁ־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃
9 ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃
10 ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשׁה׃
11 ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השׂדה ויצאו שׁניהם השׂדה׃
12 ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישׂראל כי־אחקר את־אבי כעת מחר השׁלשׁית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשׁלח אליך וגליתי את־אזנך׃
13 כה־יעשׂה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושׁלחתיך והלכת לשׁלום ויהי יהוה עמך כאשׁר היה עם־אבי׃
14 ולא אם־עודני חי ולא־תעשׂה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃
15 ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד אישׁ מעל פני האדמה׃
16 ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקשׁ יהוה מיד איבי דוד׃
17 ויוסף יהונתן להשׁביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשׁו אהבו׃
18 ויאמר־לו יהונתן מחר חדשׁ ונפקדת כי יפקד מושׁבך׃
19 ושׁלשׁת תרד מאד ובאת אל־המקום אשׁר־נסתרת שׁם ביום המעשׂה וישׁבת אצל האבן האזל׃
20 ואני שׁלשׁת החצים צדה אורה לשׁלח־לי למטרה׃
21 והנה אשׁלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי־שׁלום לך ואין דבר חי־יהוה׃
22 ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שׁלחך יהוה׃
23 והדבר אשׁר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃
24 ויסתר דוד בשׂדה ויהי החדשׁ וישׁב המלך על־הלחם לאכול׃
25 וישׁב המלך על־מושׁבו כפעם בפעם אל־מושׁב הקיר ויקם יהונתן וישׁב אבנר מצד שׁאול ויפקד מקום דוד׃
26 ולא־דבר שׁאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃
27 ויהי ממחרת החדשׁ השׁני ויפקד מקום דוד ויאמר שׁאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישׁי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃
28 ויען יהונתן את־שׁאול נשׁאל נשׁאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃
29 ויאמר שׁלחני נא כי זבח משׁפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שׁלחן המלך׃
30 ויחר־אף שׁאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישׁי לבשׁתך ולבשׁת ערות אמך׃
31 כי כל־הימים אשׁר בן־ישׁי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שׁלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃
32 ויען יהונתן את־שׁאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשׂה׃
33 ויטל שׁאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃
34 ויקם יהונתן מעם השׁלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדשׁ השׁני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃
35 ויהי בבקר ויצא יהונתן השׂדה למועד דוד ונער קטן עמו׃
36 ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשׁר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו׃
37 ויבא הנער עד־מקום החצי אשׁר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃
38 ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושׁה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־החצי ויבא אל־אדניו׃
39 והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃
40 ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשׁר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃
41 הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישׁתחו שׁלשׁ פעמים וישׁקו אישׁ את־רעהו ויבכו אישׁ את־רעהו עד־דוד הגדיל׃
42 ויאמר יהונתן לדוד לך לשׁלום אשׁר נשׁבענו שׁנינו אנחנו בשׁם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃