1 לכן חביבי בהיות לנו ההבטחות האלה נטהרה את־עצמנו מכל־חלאת בשר ורוח להשלים קדשתנו ביראת אלהים׃ [1]
2 תנו־לנו מקום בלבבכם לא חמסנו איש לא חבלנו איש לא עשקנו איש׃
3 אינני מדבר לחיב כי כבר אמרתי שאתם בלבנו למות יחד ולחיות יחד׃
4 רב בטחוני עליכם רבה תהלתי בכם מלאתי נחמה שבעתי שמחות בכל־צרתנו׃
5 כי גם־בבאנו אל־מקדוניא לא־היתה מרגעה לבשרנו רק־נלחצנו בכל מחוץ מלחמות ומבית אימה׃
6 אבל האלהים המנחם את־השפלים נחם אתנו בבוא טיטוס׃
7 ולא בבאו בלבד אלא בנחמה אשר נחם בכם כי הגיד לנו את־תשוקתכם ואת־אבלכם ואת־קנאתכם לי ובכן הוספתי לשמוח׃
8 כי גם־אם־העצבתי אתכם באגרתי אינני מתחרט גם כי־הייתי מתחרט בראותי כי־האגרת ההיא העציבה אתכם ואף אם־לשעה׃
9 עתה אני שמח לא על־אשר נעצבתם כי אם־על־אשר נעצבתם לתשובה כי נעצבתם כרצון אלהים כדי שלא־תנזקו במאומה על־ידינו׃
10 כי העצבת שהיא כרצון אלהים גרמת תשובה לישועה אשר איש לא יתחרט עליה ועצבת העולם מביאה לידי מיתה׃
11 כי ראו־נא את אשר־נעצבתם כרצון אלהים כמה הביא אתכם לידי זריזות ולידי התנצלות ולידי רגז ולידי יראה ולידי תשוקה ולידי קנאה ולידי נקמה ובכל הוכחתם כי־נקיים אתם בדבר ההוא׃
12 לכן גם אם־כתבתי לכם לא כתבתי בעבור העלב ולא בעבור הנעלב רק למען תגלה בתוככם זריזות שלכם בעדנו לפני האלהים׃
13 ובעבור־זאת נחמנו בנחמתכם ועוד שמחה יתרה היתה לנו בשמחת טיטוס כי־הונח דעתו על־ידי כלכם׃
14 כי במה־שהתהללתי לפניו בכם לא נכלמתי כי כאשר דברנו אליכם הכל באמת כן גם־תהלתנו לפני טיטוס היתה אמת׃
15 ומעיו יהמו לכם יותר בזכרו את־משמעת כלכם ואת אשר קבלתם אתו ביראה ובחרדה׃
16 לכן אני שמח כי בכל־דבר יאמץ לבי בכם׃