1 אמנם אין־צרך לי שאכתב אליכם על־דבר השרות לעזרת הקדשים׃
2 כי ידעתי את־נדיבתכם אשר עליה אני מתהלל בכם לפני אנשי מקדוניא לאמר אכיא מזמנת משנה שעברה וקנאתכם העירה את־רוח הרבים׃
3 אבל שלחתי את־האחים שלא תהיה תהלתנו בכם לריק בדבר הזה ולמען תהיו מזמנים כאשר אמרתי׃
4 שלא יבאו אתי אנשים ממקדוניא ולא ימצאו אתכם מזמנים ונבוש אנחנו ולא אמר אתם מהבטחון הזה אשר התהללנו בו׃
5 על־כן ראיתי לבקש מן־האחים כי־יקדמו לבא אליכם ויכינו את־ברכתכם המיועדה מלפנים למען תהיה מוכנת כעין ברכה ולא כעין מתנת כילי׃
6 כי הנה הזרע בצמצום יקצר בצמצום והזרע בברכות יקצר בברכות׃ [2]
7 וכל־איש כאשר ידבנו לבו לא־בעין רעה ולא לאנסו כי הנתן בלב שמח יאהב אתו אלהים׃
8 ואלהים יכל להשפיע עליכם חסד שיהיה לכם בכל־עת די ספוקכם בכל ותותירו בכל־מעשה טוב׃
9 ככתוב פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד׃
10 והנתן זרע לזרע ולחם לאכל יתן וירבה את־זרעכם ויפריא תנובות צדקתכם׃ [3]
11 למען תעשירו בכל לכל־התמימות אשר פריה תודה לאלהים על־ידינו׃
12 כי־שרות העבודה הזאת לא לבד ימלא את־מחסרי הקדושים כי גם־יודו רבים לאלהים בפעל שרותכם הנאמן הזה׃
13 ויכבדו את־האלהים על־משמעת הודאתכם לבשורת המשיח ועל־תמת חברתכם עמם ועם הכל׃
14 והם יתחננו בעדכם נכספים לכם בעבור חסד האלהים אשר גבר עליכם׃
15 ותודה לאלהים על־מתנתו אשר עצמה מספר׃ [1]