1 וידע יואב בן־צריה כי־לב המלך על־אבשׁלום׃
2 וישׁלח יואב תקועה ויקח משׁם אשׁה חכמה ויאמר אליה התאבלי־נא ולבשׁי־נא בגדי־אבל ואל־תסוכי שׁמן והיית כאשׁה זה ימים רבים מתאבלת על־מת׃
3 ובאת אל־המלך ודברת אליו כדבר הזה וישׂם יואב את־הדברים בפיה׃
4 ותאמר האשׁה התקעית אל־המלך ותפל על־אפיה ארצה ותשׁתחו ותאמר הושׁעה המלך׃
5 ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר אבל אשׁה־אלמנה אני וימת אישׁי׃
6 ולשׁפחתך שׁני בנים וינצו שׁניהם בשׂדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את־האחד וימת אתו׃
7 והנה קמה כל־המשׁפחה על־שׁפחתך ויאמרו תני את־מכה אחיו ונמתהו בנפשׁ אחיו אשׁר הרג ונשׁמידה גם את־היורשׁ וכבו את־גחלתי אשׁר נשׁארה לבלתי שׂום־לאישׁי שׁם ושׁארית על־פני האדמה׃
8 ויאמר המלך אל־האשׁה לכי לביתך ואני אצוה עליך׃
9 ותאמר האשׁה התקועית אל־המלך עלי אדני המלך העון ועל־בית אבי והמלך וכסאו נקי׃
10 ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא־יסיף עוד לגעת בך׃
11 ותאמר יזכר־נא המלך את־יהוה אלהיך מהרבית גאל הדם לשׁחת ולא ישׁמידו את־בני ויאמר חי־יהוה אם־יפל משׂערת בנך ארצה׃
12 ותאמר האשׁה תדבר־נא שׁפחתך אל־אדני המלך דבר ויאמר דברי׃
13 ותאמר האשׁה ולמה חשׁבתה כזאת על־עם אלהים ומדבר המלך הדברהזה כאשׁם לבלתי השׁיב המלך את־נדחו׃
14 כי־מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשׁר לא יאספו ולא־ישׂא אלהים נפשׁ וחשׁב מחשׁבות לבלתי ידח ממנו נדח׃
15 ועתה אשׁר־באתי לדבר אל־המלך אדני את־הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שׁפחתך אדברה־נא אל־המלך אולי יעשׂה המלך את־דבר אמתו׃
16 כי ישׁמע המלך להציל את־אמתו מכף האישׁ להשׁמיד אתי ואת־בני יחד מנחלת אלהים׃
17 ותאמר שׁפחתך יהיה־נא דבר־אדני המלך למנוחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשׁמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך׃
18 ויען המלך ויאמר אל־האשׁה אל־נא תכחדי ממני דבר אשׁר אנכי שׁאל אתך ותאמר האשׁה ידבר־נא אדני המלך׃
19 ויאמר המלך היד יואב אתך בכל־זאת ותען האשׁה ותאמר חי־נפשׁך אדני המלך אם־אשׁ להמין ולהשׂמיל מכל אשׁר־דבר אדני המלך כי־עבדך יואב הוא צוני והוא שׂם בפי שׁפחתך את כל־הדברים האלה׃
20 לבעבור סבב את־פני הדבר עשׂה עבדך יואב את־הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את־כל־אשׁר בארץ׃
21 ויאמר המלך אל־יואב הנה־נא עשׂיתי את־הדבר הזה ולך השׁב את־הנער את־אבשׁלום׃
22 ויפל יואב אל־פניו ארצה וישׁתחו ויברך את־המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי־מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשׁר־עשׂה המלך את־דבר עבדו׃
23 ויקם יואב וילך גשׁורה ויבא את־אבשׁלום ירושׁלם׃
24 ויאמר המלך יסב אל־ביתו ופני לא יראה ויסב אבשׁלום אל־ביתו ופני המלך לא ראה׃
25 וכאבשׁלום לא־היה אישׁ־יפה בכל־ישׂראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא־היה בו מום׃
26 ובגלחו את־ראשׁו והיה מקץ ימים לימים אשׁר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושׁקל את־שׂער ראשׁו מאתים שׁקלים באבן המלך׃
27 ויולדו לאבשׁלום שׁלושׁה בנים ובת אחת ושׁמה תמר היא היתה אשׁה יפת מראה׃
28 וישׁב אבשׁלום בירושׁלם שׁנתים ימים ופני המלך לא ראה׃
29 וישׁלח אבשׁלום אל־יואב לשׁלח אתו אל־המלך ולא אבה לבוא אליו וישׁלח עוד שׁנית ולא אבה לבוא׃
30 ויאמר אל־עבדיו ראו חלקת יואב אל־ידי ולו־שׁם שׂערים לכו והוצתיה באשׁ ויצתו עבדי אבשׁלום את־החלקה באשׁ׃
31 ויקם יואב ויבא אל־אבשׁלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את־החלקה אשׁר־לי באשׁ׃
32 ויאמר אבשׁלום אל־יואב הנה שׁלחתי אליך לאמר בא הנה ואשׁלחה אתך אל־המלך לאמר למה באתי מגשׁור טוב לי עד אני־שׁם ועתה אראה פני המלך ואם־ישׁ־בי עון והמתני׃
33 ויבא יואב אל־המלך ויגד־לו ויקרא אל־אבשׁלום ויבא אל־המלך וישׁתחו לו על־אפיו ארצה לפני המלך וישׁק המלך לאבשׁלום׃