1 ויאמר דוד הכי ישׁ־עוד אשׁר נותר לבית שׁאול ואעשׂה עמו חסד בעבור יהונתן׃
2 ולבית שׁאול עבד ושׁמו ציבא ויקראו־לו אל־דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך׃
3 ויאמר המלך האפס עוד אישׁ לבית שׁאול ואעשׂה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל־המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים׃
4 ויאמר־לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל־המלך הנה־הוא בית מכיר בן־עמיאל בלו דבר׃
5 וישׁלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן־עמיאל מלו דבר׃
6 ויבא מפיבשׁת בן־יהונתן בן־שׁאול אל־דוד ויפל על־פניו וישׁתחו ויאמר דוד מפיבשׁת ויאמר הנה עבדך׃
7 ויאמר לו דוד אל־תירא כי עשׂה אעשׂה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשׁבתי לך את־כל־שׂדה שׁאול אביך ואתה תאכל לחם על־שׁלחני תמיד׃
8 וישׁתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל־הכלב המת אשׁר כמוני׃
9 ויקרא המלך אל־ציבא נער שׁאול ויאמר אליו כל אשׁר היה לשׁאול ולכל־ביתו נתתי לבן־אדניך׃
10 ועבדת לו את־האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן־אדניך לחם ואכלו ומפיבשׁת בן־אדניך יאכל תמיד לחם על־שׁלחני ולציבא חמשׁה עשׂר בנים ועשׂרים עבדים׃
11 ויאמר ציבא אל־המלך ככל אשׁר יצוה אדני המלך את־עבדו כן יעשׂה עבדך ומפיבשׁת אכל על־שׁלחני כאחד מבני המלך׃
12 ולמפיבשׁת בן־קטן ושׁמו מיכא וכל מושׁב בית־ציבא עבדים למפיבשׁת׃
13 ומפיבשׁת ישׁב בירושׁלם כי על־שׁלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שׁתי רגליו׃