1 ואחר באו משׁה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישׂראל שׁלח את־עמי ויחגו לי במדבר׃ [1]
2 ויאמר פרעה מי יהוה אשׁר אשׁמע בקלו לשׁלח את־ישׂראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישׂראל לא אשׁלח׃
3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שׁלשׁת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב׃
4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משׁה ואהרן תפריעו את־העם ממעשׂיו לכו לסבלתיכם׃
5 ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשׁבתם אתם מסבלתם׃
6 ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשׂים בעם ואת־שׁטריו לאמר׃
7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שׁלשׁם הם ילכו וקשׁשׁו להם תבן׃
8 ואת־מתכנת הלבנים אשׁר הם עשׂים תמול שׁלשׁם תשׂימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃
9 תכבד העבדה על־האנשׁים ויעשׂו־בה ואל־ישׁעו בדברי־שׁקר׃
10 ויצאו נגשׂי העם ושׁטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃
11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשׁר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃
12 ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשׁשׁ קשׁ לתבן׃
13 והנגשׂים אצים לאמר כלו מעשׂיכם דבר־יום ביומו כאשׁר בהיות התבן׃
14 ויכו שׁטרי בני ישׂראל אשׁר־שׂמו עלהם נגשׂי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שׁלשׁם גם־תמול גם־היום׃
15 ויבאו שׁטרי בני ישׂראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשׂה כה לעבדיך׃
16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשׂו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃
17 ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃
18 ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃
19 ויראו שׁטרי בני־ישׂראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו׃
20 ויפגעו את־משׁה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃
21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישׁפט אשׁר הבאשׁתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו׃
22 וישׁב משׁה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שׁלחתני׃
23 ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשׁמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך׃