1 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 בן־אדם שׂים פניך דרך תימנה והטף אל־דרום והנבא אל־יער השׂדה נגב׃
3 ואמרת ליער הנגב שׁמע דבר־יהוה כה־אמר אדני יהוה הנני מצית־בך אשׁ ואכלה בך כל־עץ־לח וכל־עץ יבשׁ לא־תכבה להבת שׁלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מנגב צפונה׃
4 וראו כל־בשׂר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה׃
5 ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשׁל משׁלים הוא׃
6 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
7 בן־אדם שׂים פניך אל־ירושׁלם והטף אל־מקדשׁים והנבא אל־אדמת ישׂראל׃
8 ואמרת לאדמת ישׂראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשׁע׃
9 יען אשׁר־הכרתי ממך צדיק ורשׁע לכן תצא חרבי מתערה אל־כל־בשׂר מנגב צפון׃
10 וידעו כל־בשׂר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשׁוב עוד׃
11 ואתה בן־אדם האנח בשׁברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם׃
12 והיה כי־יאמרו אליך על־מה אתה נאנח ואמרת אל־שׁמועה כי־באה ונמס כל־לב ורפו כל־ידים וכהתה כל־רוח וכל־ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה׃
13 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
14 בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם־מרוטה׃
15 למען טבח טבח הוחדה למען־היה־לה ברק מרטה או נשׂישׂ שׁבט בני מאסת כל־עץ׃
16 ויתן אתה למרטה לתפשׂ בכף היא־הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד־הורג׃
17 זעק והילל בן־אדם כי־היא היתה בעמי היא בכל־נשׂיאי ישׂראל מגורי אל־חרב היו את־עמי לכן ספק אל־ירך׃
18 כי בחן ומה אם־גם־שׁבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה׃
19 ואתה בן־אדם הנבא והך כף אל־כף ותכפל חרב שׁלישׁתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם׃
20 למען למוג לב והרבה המכשׁלים על כל־שׁעריהם נתתי אבחת־חרב אח עשׂויה לברק מעטה לטבח׃
21 התאחדי הימני השׂימי השׂמילי אנה פניך מעדות׃
22 וגם־אני אכה כפי אל־כפי והנחתי חמתי אני יהוה דברתי׃
23 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
24 ואתה בן־אדם שׂים־לך שׁנים דרכים לבוא חרב מלך־בבל מארץ אחד יצאו שׁניהם ויד ברא בראשׁ דרך־עיר ברא׃
25 דרך תשׂים לבוא חרב את רבת בני־עמון ואת־יהודה בירושׁלם בצורה׃
26 כי־עמד מלך־בבל אל־אם הדרך בראשׁ שׁני הדרכים לקסם־קסם קלקל בחצים שׁאל בתרפים ראה בכבד׃
27 בימינו היה הקסם ירושׁלם לשׂום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשׂום כרים על־שׁערים לשׁפך סללה לבנות דיק׃
28 והיה להם כקסום־שׁוא בעיניהם שׁבעי שׁבעות להם והוא־מזכיר עון להתפשׂ׃
29 לכן כה־אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשׁעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשׂו׃
30 ואתה חלל רשׁע נשׂיא ישׂראל אשׁר־בא יומו בעת עון קץ׃
31 כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא־זאת השׁפלה הגבה והגבה השׁפיל׃
32 עוה עוה עוה אשׂימנה גם־זאת לא היה עד־בא אשׁר־לו המשׁפט ונתתיו׃
33 ואתה בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל־בני עמון ואל־חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק׃
34 בחזות לך שׁוא בקסם־לך כזב לתת אותך אל־צוארי חללי רשׁעים אשׁר־בא יומם בעת עון קץ׃
35 השׁב אל־תערה במקום אשׁר־נבראת בארץ מכרותיך אשׁפט אתך׃
36 ושׁפכתי עליך זעמי באשׁ עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשׁים בערים חרשׁי משׁחית׃
37 לאשׁ תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי׃