1 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושׁב אלהים ישׁבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים׃
3 הנה חכם אתה מדנאל כל־סתום לא עממוך׃
4 בחכמתך ובתבונתך עשׂית לך חיל ותעשׂ זהב וכסף באוצרותיך׃
5 ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃
6 לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים׃
7 לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך׃
8 לשׁחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃
9 האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך׃
10 מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃
11 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
12 בן־אדם שׂא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃
13 בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשׁישׁ שׁהם וישׁפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃ [1]
14 את־כרוב ממשׁח הסוכך ונתתיך בהר קדשׁ אלהים היית בתוך אבני־אשׁ התהלכת׃ [2]
15 תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך׃ [3]
16 ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני־אשׁ׃ [4]
17 גבה לבך ביפיך שׁחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השׁלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃ [5]
18 מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשׁיך ואוצא־אשׁ מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך׃
19 כל־יודעיך בעמים שׁממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ [6]
20 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
21 בן־אדם שׂים פניך אל־צידון והנבא עליה׃
22 ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי־אני יהוה בעשׂותי בה שׁפטים ונקדשׁתי בה׃
23 ושׁלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה׃
24 ולא־יהיה עוד לבית ישׂראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השׁאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃
25 כה־אמר אדני יהוה בקבצי את־בית ישׂראל מן־העמים אשׁר נפצו בם ונקדשׁתי בם לעיני הגוים וישׁבו על־אדמתם אשׁר נתתי לעבדי ליעקב׃
26 וישׁבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישׁבו לבטח בעשׂותי שׁפטים בכל השׁאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃