1 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 בן־אדם שׂים פניך אל־גוג ארץ המגוג נשׂיא ראשׁ משׁך ותבל והנבא עליו׃
3 ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשׂיא ראשׁ משׁך ותבל׃
4 ושׁובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת־כל־חילך סוסים ופרשׁים לבשׁי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשׂי חרבות כלם׃
5 פרס כושׁ ופוט אתם כלם מגן וכובע׃
6 גמר וכל־אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת־כל־אגפיו עמים רבים אתך׃
7 הכן והכן לך אתה וכל־קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשׁמר׃
8 מימים רבים תפקד באחרית השׁנים תבוא אל־ארץ משׁובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישׂראל אשׁר־היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישׁבו לבטח כלם׃
9 ועלית כשׁאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכל־אגפיך ועמים רבים אותך׃
10 כה אמר אדני יהוה והיה ביום ההוא יעלו דברים על־לבבך וחשׁבת מחשׁבת רעה׃
11 ואמרת אעלה על־ארץ פרזות אבוא השׁקטים ישׁבי לבטח כלם ישׁבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם׃
12 לשׁלל שׁלל ולבז בז להשׁיב ידך על־חרבות נושׁבת ואל־עם מאסף מגוים עשׂה מקנה וקנין ישׁבי על־טבור הארץ׃
13 שׁבא ודדן וסחרי תרשׁישׁ וכל־כפריה יאמרו לך הלשׁלל שׁלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשׂאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשׁלל שׁלל גדול׃
14 לכן הנבא בן־אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא ביום ההוא בשׁבת עמי ישׂראל לבטח תדע׃
15 ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב׃
16 ועלית על־עמי ישׂראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על־ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשׁי בך לעיניהם גוג׃
17 כה־אמר אדני יהוה האתה־הוא אשׁר־דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישׂראל הנבאים בימים ההם שׁנים להביא אתך עליהם׃
18 והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על־אדמת ישׂראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי׃
19 ובקנאתי באשׁ־עברתי דברתי אם־לא ביום ההוא יהיה רעשׁ גדול על אדמת ישׂראל׃
20 ורעשׁו מפני דגי הים ועוף השׁמים וחית השׂדה וכל־הרמשׂ הרמשׂ על־האדמה וכל האדם אשׁר על־פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל־חומה לארץ תפול׃
21 וקראתי עליו לכל־הרי חרב נאם אדני יהוה חרב אישׁ באחיו תהיה׃
22 ונשׁפטתי אתו בדבר ובדם וגשׁם שׁוטף ואבני אלגבישׁ אשׁ וגפרית אמטיר עליו ועל־אגפיו ועל־עמים רבים אשׁר אתו׃ [1]
23 והתגדלתי והתקדשׁתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי־אני יהוה׃