1 וככלות אלה נגשׁו אלי השׂרים לאמר לא־נבדלו העם ישׂראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי׃
2 כי־נשׂאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדשׁ בעמי הארצות ויד השׂרים והסגנים היתה במעל הזה ראשׁונה׃
3 וכשׁמעי את־הדבר הזה קרעתי את־בגדי ומעילי ואמרטה משׂער ראשׁי וזקני ואשׁבה משׁומם׃
4 ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי־ישׂראל על מעל הגולה ואני ישׁב משׁומם עד למנחת הערב׃
5 ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על־ברכי ואפרשׂה כפי אל־יהוה אלהי׃
6 ואמרה אלהי בשׁתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראשׁ ואשׁמתנו גדלה עד לשׁמים׃
7 מימי אבתינו אנחנו באשׁמה גדלה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשׁבי ובבזה ובבשׁת פנים כהיום הזה׃
8 ועתה כמעט־רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו להשׁאיר לנו פליטה ולתת־לנו יתד במקום קדשׁו להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו׃
9 כי־עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט־עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת־לנו מחיה לרומם את־בית אלהינו ולהעמיד את־חרבתיו ולתת־לנו גדר ביהודה ובירושׁלם׃
10 ועתה מה־נאמר אלהינו אחרי־זאת כי עזבנו מצותיך׃
11 אשׁר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשׁר אתם באים לרשׁתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבתיהם אשׁר מלאוה מפה אל־פה בטמאתם׃
12 ועתה בנותיכם אל־תתנו לבניהם ובנתיהם אל־תשׂאו לבניכם ולא־תדרשׁו שׁלמם וטובתם עד־עולם למען תחזקו ואכלתם את־טוב הארץ והורשׁתם לבניכם עד־עולם׃
13 ואחרי כל־הבא עלינו במעשׂינו הרעים ובאשׁמתנו הגדלה כי אתה אלהינו חשׂכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת׃
14 הנשׁוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף־בנו עד־כלה לאין שׁארית ופליטה׃
15 יהוה אלהי ישׂראל צדיק אתה כי־נשׁארנו פליטה כהיום הזה הננו לפניך באשׁמתינו כי אין לעמוד לפניך על־זאת׃