1 ותצא דינה בת־לאה אשׁר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ׃
2 וירא אתה שׁכם בן־חמור החוי נשׂיא הארץ ויקח אתה וישׁכב אתה ויענה׃
3 ותדבק נפשׁו בדינה בת־יעקב ויאהב את־הנער וידבר על־לב הנער׃
4 ויאמר שׁכם אל־חמור אביו לאמר קח־לי את־הילדה הזאת לאשׁה׃
5 ויעקב שׁמע כי טמא את־דינה בתו ובניו היו את־מקנהו בשׂדה והחרשׁ יעקב עד־באם׃
6 ויצא חמור אבי־שׁכם אל־יעקב לדבר אתו׃
7 ובני יעקב באו מן־השׂדה כשׁמעם ויתעצבו האנשׁים ויחר להם מאד כי־נבלה עשׂה בישׂראל לשׁכב את־בת־יעקב וכן לא יעשׂה׃
8 וידבר חמור אתם לאמר שׁכם בני חשׁקה נפשׁו בבתכם תנו נא אתה לו לאשׁה׃
9 והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו־לנו ואת־בנתינו תקחו לכם׃
10 ואתנו תשׁבו והארץ תהיה לפניכם שׁבו וסחרוה והאחזו בה׃
11 ויאמר שׁכם אל־אביה ואל־אחיה אמצא־חן בעיניכם ואשׁר תאמרו אלי אתן׃
12 הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשׁר תאמרו אלי ותנו־לי את־הנער לאשׁה׃
13 ויענו בני־יעקב את־שׁכם ואת־חמור אביו במרמה וידברו אשׁר טמא את דינה אחתם׃
14 ויאמרו אליהם לא נוכל לעשׂות הדבר הזה לתת את־אחתנו לאישׁ אשׁר־לו ערלה כי־חרפה הוא לנו׃
15 אך־בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל־זכר׃
16 ונתנו את־בנתינו לכם ואת־בנתיכם נקח־לנו וישׁבנו אתכם והיינו לעם אחד׃
17 ואם־לא תשׁמעו אלינו להמול ולקחנו את־בתנו והלכנו׃
18 וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שׁכם בן־חמור׃
19 ולא־אחר הנער לעשׂות הדבר כי חפץ בבת־יעקב והוא נכבד מכל בית אביו׃
20 ויבא חמור ושׁכם בנו אל־שׁער עירם וידברו אל־אנשׁי עירם לאמר׃
21 האנשׁים האלה שׁלמים הם אתנו וישׁבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת־ידים לפניהם את־בנתם נקח־לנו לנשׁים ואת־בנתינו נתן להם׃
22 אך־בזאת יאתו לנו האנשׁים לשׁבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל־זכר כאשׁר הם נמלים׃
23 מקנהם וקנינם וכל־בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישׁבו אתנו׃
24 וישׁמעו אל־חמור ואל־שׁכם בנו כל־יצאי שׁער עירו וימלו כל־זכר כל־יצאי שׁער עירו׃
25 ויהי ביום השׁלישׁי בהיותם כאבים ויקחו שׁני־בני־יעקב שׁמעון ולוי אחי דינה אישׁ חרבו ויבאו על־העיר בטח ויהרגו כל־זכר׃
26 ואת־חמור ואת־שׁכם בנו הרגו לפי־חרב ויקחו את־דינה מבית שׁכם ויצאו׃
27 בני יעקב באו על־החללים ויבזו העיר אשׁר טמאו אחותם׃
28 את־צאנם ואת־בקרם ואת־חמריהם ואת אשׁר־בעיר ואת־אשׁר בשׂדה לקחו׃
29 ואת־כל־חילם ואת־כל־טפם ואת־נשׁיהם שׁבו ויבזו ואת כל־אשׁר בבית׃
30 ויאמר יעקב אל־שׁמעון ואל־לוי עכרתם אתי להבאישׁני בישׁב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשׁמדתי אני וביתי׃
31 ויאמרו הכזונה יעשׂה את־אחותנו׃