1 והיה מספר בני־ישׂראל כחול הים אשׁר לא־ימד ולא יספר והיה במקום אשׁר־יאמר להם לא־עמי אתם יאמר להם בני אל־חי׃
2 ונקבצו בני־יהודה ובני־ישׂראל יחדו ושׂמו להם ראשׁ אחד ועלו מן־הארץ כי גדול יום יזרעאל׃
3 אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃
4 ריבו באמכם ריבו כי־היא לא אשׁתי ואנכי לא אישׁה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שׁדיה׃
5 פן־אפשׁיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושׂמתיה כמדבר ושׁתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃
6 ואת־בניה לא ארחם כי־בני זנונים המה׃
7 כי זנתה אמם הבישׁה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשׁתי שׁמני ושׁקויי׃
8 לכן הנני־שׂך את־דרכך בסירים וגדרתי את־גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃
9 ורדפה את־מאהביה ולא־תשׂיג אתם ובקשׁתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשׁובה אל־אישׁי הראשׁון כי טוב לי אז מעתה׃
10 והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירושׁ והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשׂו לבעל׃
11 לכן אשׁוב ולקחתי דגני בעתו ותירושׁי במועדו והצלתי צמרי ופשׁתי לכסות את־ערותה׃
12 ועתה אגלה את־נבלתה לעיני מאהביה ואישׁ לא־יצילנה מידי׃
13 והשׁבתי כל־משׂושׂה חגה חדשׁה ושׁבתה וכל מועדה׃
14 והשׁמתי גפנה ותאנתה אשׁר אמרה אתנה המה לי אשׁר נתנו־לי מאהבי ושׂמתים ליער ואכלתם חית השׂדה׃
15 ופקדתי עליה את־ימי הבעלים אשׁר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שׁכחה נאם־יהוה׃
16 לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על־לבה׃
17 ונתתי לה את־כרמיה משׁם ואת־עמק עכור לפתח תקוה וענתה שׁמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ־מצרים׃
18 והיה ביום־ההוא נאם־יהוה תקראי אישׁי ולא־תקראי־לי עוד בעלי׃
19 והסרתי את־שׁמות הבעלים מפיה ולא־יזכרו עוד בשׁמם׃
20 וכרתי להם ברית ביום ההוא עם־חית השׂדה ועם־עוף השׁמים ורמשׂ האדמה וקשׁת וחרב ומלחמה אשׁבור מן־הארץ והשׁכבתים לבטח׃
21 וארשׂתיך לי לעולם וארשׂתיך לי בצדק ובמשׁפט ובחסד וברחמים׃
22 וארשׂתיך לי באמונה וידעת את־יהוה׃
23 והיה ביום ההוא אענה נאם־יהוה אענה את־השׁמים והם יענו את־הארץ׃
24 והארץ תענה את־הדגן ואת־התירושׁ ואת־היצהר והם יענו את־יזרעאל׃
25 וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את־לא רחמה ואמרתי ללא־עמי עמי־אתה והוא יאמר אלהי׃