1 וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃
2 דבר אל־אהרן ואל־בניו ואל כל־בני ישׂראל ואמרת אליהם זה הדבר אשׁר־צוה יהוה לאמר׃
3 אישׁ אישׁ מבית ישׂראל אשׁר ישׁחט שׁור או־כשׂב או־עז במחנה או אשׁר ישׁחט מחוץ למחנה׃
4 ואל־פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משׁכן יהוה דם יחשׁב לאישׁ ההוא דם שׁפך ונכרת האישׁ ההוא מקרב עמו׃
5 למען אשׁר יביאו בני ישׂראל את־זבחיהם אשׁר הם זבחים על־פני השׂדה והביאם ליהוה אל־פתח אהל מועד אל־הכהן וזבחו זבחי שׁלמים ליהוה אותם׃
6 וזרק הכהן את־הדם על־מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה׃
7 ולא־יזבחו עוד את־זבחיהם לשׂעירם אשׁר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה־זאת להם לדרתם׃
8 ואלהם תאמר אישׁ אישׁ מבית ישׂראל ומן־הגר אשׁר־יגור בתוכם אשׁר־יעלה עלה או־זבח׃
9 ואל־פתח אהל מועד לא יביאנו לעשׂות אתו ליהוה ונכרת האישׁ ההוא מעמיו׃
10 ואישׁ אישׁ מבית ישׂראל ומן־הגר הגר בתוכם אשׁר יאכל כל־דם ונתתי פני בנפשׁ האכלת את־הדם והכרתי אתה מקרב עמה׃
11 כי נפשׁ הבשׂר בדם הוא ואני נתתיו לכם על־המזבח לכפר על־נפשׁתיכם כי־הדם הוא בנפשׁ יכפר׃ [1]
12 על־כן אמרתי לבני ישׂראל כל־נפשׁ מכם לא־תאכל דם והגר הגר בתוככם לא־יאכל דם׃
13 ואישׁ אישׁ מבני ישׂראל ומן־הגר הגר בתוכם אשׁר יצוד ציד חיה או־עוף אשׁר יאכל ושׁפך את־דמו וכסהו בעפר׃
14 כי־נפשׁ כל־בשׂר דמו בנפשׁו הוא ואמר לבני ישׂראל דם כל־בשׂר לא תאכלו כי נפשׁ כל־בשׂר דמו הוא כל־אכליו יכרת׃
15 וכל־נפשׁ אשׁר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב וטהר׃
16 ואם לא יכבס ובשׂרו לא ירחץ ונשׂא עונו׃