1 ויסעו בני ישׂראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו׃
2 וירא בלק בן־צפור את כל־אשׁר־עשׂה ישׂראל לאמרי׃
3 ויגר מואב מפני העם מאד כי רב־הוא ויקץ מואב מפני בני ישׂראל׃
4 ויאמר מואב אל־זקני מדין עתה ילחכו הקהל את־כל־סביבתינו כלחך השׁור את ירק השׂדה ובלק בן־צפור מלך למואב בעת ההוא׃
5 וישׁלח מלאכים אל־בלעם בן־בעור פתורה אשׁר על־הנהר ארץ בני־עמו לקרא־לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את־עין הארץ והוא ישׁב ממלי׃
6 ועתה לכה־נא ארה־לי את־העם הזה כי־עצום הוא ממני אולי אוכל נכה־בו ואגרשׁנו מן־הארץ כי ידעתי את אשׁר־תברך מברך ואשׁר תאר יואר׃
7 וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל־בלעם וידברו אליו דברי בלק׃
8 ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשׁבתי אתכם דבר כאשׁר ידבר יהוה אלי וישׁבו שׂרי־מואב עם־בלעם׃
9 ויבא אלהים אל־בלעם ויאמר מי האנשׁים האלה עמך׃
10 ויאמר בלעם אל־האלהים בלק בן־צפר מלך מואב שׁלח אלי׃
11 הנה העם היצא ממצרים ויכס את־עין הארץ עתה לכה קבה־לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשׁתיו׃
12 ויאמר אלהים אל־בלעם לא תלך עמהם לא תאר את־העם כי ברוך הוא׃
13 ויקם בלעם בבקר ויאמר אל־שׂרי בלק לכו אל־ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עמכם׃
14 ויקומו שׂרי מואב ויבאו אל־בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו׃
15 ויסף עוד בלק שׁלח שׂרים רבים ונכבדים מאלה׃
16 ויבאו אל־בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן־צפור אל־נא תמנע מהלך אלי׃
17 כי־כבד אכבדך מאד וכל אשׁר־תאמר אלי אעשׂה ולכה־נא קבה־לי את העם הזה׃
18 ויען בלעם ויאמר אל־עבדי בלק אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה אלהי לעשׂות קטנה או גדולה׃
19 ועתה שׁבו נא בזה גם־אתם הלילה ואדעה מה־יסף יהוה דבר עמי׃
20 ויבא אלהים אל־בלעם לילה ויאמר לו אם־לקרא לך באו האנשׁים קום לך אתם ואך את־הדבר אשׁר־אדבר אליך אתו תעשׂה׃
21 ויקם בלעם בבקר ויחבשׁ את־אתנו וילך עם־שׂרי מואב׃
22 ויחר־אף אלהים כי־הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשׂטן לו והוא רכב על־אתנו ושׁני נעריו עמו׃
23 ותרא האתון את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שׁלופה בידו ותט האתון מן־הדרך ותלך בשׂדה ויך בלעם את־האתון להטתה הדרך׃
24 ויעמד מלאך יהוה במשׁעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה׃
25 ותרא האתון את־מלאך יהוה ותלחץ אל־הקיר ותלחץ את־רגל בלעם אל־הקיר ויסף להכתה׃
26 ויוסף מלאך־יהוה עבור ויעמד במקום צר אשׁר אין־דרך לנטות ימין ושׂמאול׃
27 ותרא האתון את־מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר־אף בלעם ויך את־האתון במקל׃
28 ויפתח יהוה את־פי האתון ותאמר לבלעם מה־עשׂיתי לך כי הכיתני זה שׁלשׁ רגלים׃
29 ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו ישׁ־חרב בידי כי עתה הרגתיך׃
30 ותאמר האתון אל־בלעם הלוא אנכי אתנך אשׁר־רכבת עלי מעודך עד־היום הזה ההסכן הסכנתי לעשׂות לך כה ויאמר לא׃
31 ויגל יהוה את־עיני בלעם וירא את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שׁלפה בידו ויקד וישׁתחו לאפיו׃
32 ויאמר אליו מלאך יהוה על־מה הכית את־אתנך זה שׁלושׁ רגלים הנה אנכי יצאתי לשׂטן כי־ירט הדרך לנגדי׃
33 ותראני האתון ותט לפני זה שׁלשׁ רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם־אתכה הרגתי ואותה החייתי׃
34 ויאמר בלעם אל־מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם־רע בעיניך אשׁובה לי׃
35 ויאמר מלאך יהוה אל־בלעם לך עם־האנשׁים ואפס את־הדבר אשׁר־אדבר אליך אתו תדבר וילך בלעם עם־שׂרי בלק׃
36 וישׁמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל־עיר מואב אשׁר על־גבול ארנן אשׁר בקצה הגבול׃
37 ויאמר בלק אל־בלעם הלא שׁלח שׁלחתי אליך לקרא־לך למה לא־הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך׃
38 ויאמר בלעם אל־בלק הנה־באתי אליך עתה היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשׁר ישׂים אלהים בפי אתו אדבר׃
39 וילך בלעם עם־בלק ויבאו קרית חצות׃
40 ויזבח בלק בקר וצאן וישׁלח לבלעם ולשׂרים אשׁר אתו׃
41 ויהי בבקר ויקח בלק את־בלעם ויעלהו במות בעל וירא משׁם קצה העם׃ [1]