1 בני לחכמתי הקשׁיבה לתבונתי הט־אזנך׃
2 לשׁמר מזמות ודעת שׂפתיך ינצרו׃ [1]
3 כי נפת תטפנה שׂפתי זרה וחלק משׁמן חכה׃
4 ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃
5 רגליה ירדות מות שׁאול צעדיה יתמכו׃
6 ארח חיים פן־תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃
7 ועתה בנים שׁמעו־לי ואל־תסורו מאמרי־פי׃
8 הרחק מעליה דרכך ואל־תקרב אל־פתח ביתה׃
9 פן־תתן לאחרים הודך ושׁנתיך לאכזרי׃
10 פן־ישׂבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃
11 ונהמת באחריתך בכלות בשׂרך ושׁארך׃
12 ואמרת איך שׂנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃
13 ולא־שׁמעתי בקול מורי ולמלמדי לא־הטיתי אזני׃
14 כמעט הייתי בכל־רע בתוך קהל ועדה׃
15 שׁתה־מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃
16 יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי־מים׃
17 יהיו־לך לבדך ואין לזרים אתך׃
18 יהי־מקורך ברוך ושׂמח מאשׁת נעורך׃
19 אילת אהבים ויעלת־חן דדיה ירוך בכל־עת באהבתה תשׁגה תמיד׃
20 ולמה תשׁגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃
21 כי נכח עיני יהוה דרכי־אישׁ וכל־מעגלתיו מפלס׃
22 עוונותיו ילכדנו את־הרשׁע ובחבלי חטאתו יתמך׃
23 הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישׁגה׃