1 ויהי מימים בימי קציר־חטים ויפקד שׁמשׁון את־אשׁתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל־אשׁתי החדרה ולא־נתנו אביה לבוא׃
2 ויאמר אביה אמר אמרתי כי־שׂנא שׂנאתה ואתננה למרעך הלא אחתה הקטנה טובה ממנה תהי־נא לך תחתיה׃
3 ויאמר להם שׁמשׁון נקיתי הפעם מפלשׁתים כי־עשׂה אני עמם רעה׃
4 וילך שׁמשׁון וילכד שׁלשׁ־מאות שׁועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל־זנב וישׂם לפיד אחד בין־שׁני הזנבות בתוך׃
5 ויבער־אשׁ בלפידים וישׁלח בקמות פלשׁתים ויבער מגדישׁ ועד־קמה ועד־כרם זית׃
6 ויאמרו פלשׁתים מי עשׂה זאת ויאמרו שׁמשׁון חתן התמני כי לקח את־אשׁתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשׁתים וישׂרפו אותה ואת־אביה באשׁ׃
7 ויאמר להם שׁמשׁון אם־תעשׂון כזאת כי אם־נקמתי בכם ואחר אחדל׃
8 ויך אותם שׁוק על־ירך מכה גדולה וירד וישׁב בסעיף סלע עיטם׃
9 ויעלו פלשׁתים ויחנו ביהודה וינטשׁו בלחי׃
10 ויאמרו אישׁ יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את־שׁמשׁון עלינו לעשׂות לו כאשׁר עשׂה לנו׃
11 וירדו שׁלשׁת אלפים אישׁ מיהודה אל־סעיף סלע עיטם ויאמרו לשׁמשׁון הלא ידעת כי־משׁלים בנו פלשׁתים ומה־זאת עשׂית לנו ויאמר להם כאשׁר עשׂו לי כן עשׂיתי להם׃
12 ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד־פלשׁתים ויאמר להם שׁמשׁון השׁבעו לי פן־תפגעון בי אתם׃
13 ויאמרו לו לאמר לא כי־אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשׁנים עבתים חדשׁים ויעלוהו מן־הסלע׃
14 הוא־בא עד־לחי ופלשׁתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשׁר על־זרועותיו כפשׁתים אשׁר בערו באשׁ וימסו אסוריו מעל ידיו׃
15 וימצא לחי־חמור טריה וישׁלח ידו ויקחה ויך־בה אלף אישׁ׃
16 ויאמר שׁמשׁון בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף אישׁ׃
17 ויהי ככלתו לדבר וישׁלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי׃
18 ויצמא מאד ויקרא אל־יהוה ויאמר אתה נתת ביד־עבדך את־התשׁועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים׃
19 ויבקע אלהים את־המכתשׁ אשׁר־בלחי ויצאו ממנו מים וישׁת ותשׁב רוחו ויחי על־כן קרא שׁמה עין הקורא אשׁר בלחי עד היום הזה׃
20 וישׁפט את־ישׂראל בימי פלשׁתים עשׂרים שׁנה׃