1 ויהי בימי שׁפט השׁפטים ויהי רעב בארץ וילך אישׁ מבית לחם יהודה לגור בשׂדי מואב הוא ואשׁתו ושׁני בניו׃
2 ושׁם האישׁ אלימלך ושׁם אשׁתו נעמי ושׁם שׁני־בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שׂדי־מואב ויהיו־שׁם׃
3 וימת אלימלך אישׁ נעמי ותשׁאר היא ושׁני בניה׃
4 וישׂאו להם נשׁים מאביות שׁם האחת ערפה ושׁם השׁנית רות וישׁבו שׁם כעשׂר שׁנים׃
5 וימותו גם־שׁניהם מחלון וכליון ותשׁאר האשׁה משׁני ילדיה ומאישׁה׃
6 ותקם היא וכלתיה ותשׁב משׂדי מואב כי שׁמעה בשׂדה מואב כי־פקד יהוה את־עמו לתת להם לחם׃
7 ותצא מן־המקום אשׁר היתה־שׁמה ושׁתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשׁוב אל־ארץ יהודה׃
8 ותאמר נעמי לשׁתי כלתיה לכנה שׁבנה אשׁה לבית אמה יעשׂה יהוה עמכם חסד כאשׁר עשׂיתם עם־המתים ועמדי׃
9 יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשׁה בית אישׁה ותשׁק להן ותשׂאנה קולן ותבכינה׃
10 ותאמרנה־לה כי־אתך נשׁוב לעמך׃
11 ותאמר נעמי שׁבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד־לי בנים במעי והיו לכם לאנשׁים׃
12 שׁבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאישׁ כי אמרתי ישׁ־לי תקוה גם הייתי הלילה לאישׁ וגם ילדתי בנים׃
13 הלהן תשׂברנה עד אשׁר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאישׁ אל בנתי כי־מר־לי מאד מכם כי־יצאה בי יד־יהוה׃
14 ותשׂנה קולן ותבכינה עוד ותשׁק ערפה לחמותה ורות דבקה בה׃
15 ותאמר הנה שׁבה יבמתך אל־עמה ואל־אלהיה שׁובי אחרי יבמתך׃
16 ותאמר רות אל־תפגעי־בי לעזבך לשׁוב מאחריך כי אל־אשׁר תלכי אלך ובאשׁר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי׃
17 באשׁר תמותי אמות ושׁם אקבר כה יעשׂה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך׃
18 ותרא כי־מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה׃
19 ותלכנה שׁתיהם עד־באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל־העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׃
20 ותאמר אליהן אל־תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי־המר שׁדי לי מאד׃
21 אני מלאה הלכתי וריקם השׁיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושׁדי הרע לי׃
22 ותשׁב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השׁבה משׂדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שׂערים׃