1 ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקשׁ־לך מנוח אשׁר ייטב־לך׃
2 ועתה הלא בעז מדעתנו אשׁר היית את־נערותיו הנה־הוא זרה את־גרן השׂערים הלילה׃
3 ורחצת וסכת ושׂמת שׂמלתך עליך וירדתי הגרן אל־תודעי לאישׁ עד כלתו לאכל ולשׁתות׃
4 ויהי בשׁכבו וידעת את־המקום אשׁר ישׁכב־שׁם ובאת וגלית מרגלתיו ושׁכבתי והוא יגיד לך את אשׁר תעשׂין׃
5 ותאמר אליה כל אשׁר־תאמרי אעשׂה׃
6 ותרד הגרן ותעשׂ ככל אשׁר־צותה חמותה׃
7 ויאכל בעז וישׁת וייטב לבו ויבא לשׁכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשׁכב׃
8 ויהי בחצי הלילה ויחרד האישׁ וילפת והנה אשׁה שׁכבת מרגלתיו׃
9 ויאמר מי־את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשׂת כנפך על־אמתך כי גאל אתה׃
10 ויאמר ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך האחרון מן־הראשׁון לבלתי־לכת אחרי הבחורים אם־דל ואם־עשׁיר׃
11 ועתה בתי אל־תיראי כל אשׁר־תאמרי אעשׂה־לך כי יודע כל־שׁער עמי כי אשׁת חיל את׃
12 ועתה כי אמנם כי אם גאל אנכי וגם ישׁ גאל קרוב ממני׃
13 ליני הלילה והיה בבקר אם־יגאלך טוב יגאל ואם־לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי־יהוה שׁכבי עד־הבקר׃
14 ותשׁכב מרגלתו עד־הבקר ותקם בטרום יכיר אישׁ את־רעהו ויאמר אל־יודע כי־באה האשׁה הגרן׃
15 ויאמר הבי המטפחת אשׁר־עליך ואחזי־בה ותאחז בה וימד שׁשׁ־שׂערים וישׁת עליה ויבא העיר׃
16 ותבוא אל־חמותה ותאמר מי־את בתי ותגד־לה את כל־אשׁר עשׂה־לה האישׁ׃
17 ותאמר שׁשׁ־השׂערים האלה נתן לי כי אמר אל־תבואי ריקם אל־חמותך׃
18 ותאמר שׁבי בתי עד אשׁר תדעין איך יפל דבר כי לא ישׁקט האישׁ כי־אם־כלה הדבר היום׃