1 בחדשׁ השׁמיני בשׁנת שׁתים לדריושׁ היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיה בן־עדו הנביא לאמר׃
2 קצף יהוה על־אבותיכם קצף׃
3 ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שׁובו אלי נאם יהוה צבאות ואשׁוב אליכם אמר יהוה צבאות׃
4 אל־תהיו כאבתיכם אשׁר קראו־אליהם הנביאים הראשׁנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שׁובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם הרעים ולא שׁמעו ולא־הקשׁיבו אלי נאם־יהוה׃ [1]
5 אבותיכם איה־הם והנבאים הלעולם יחיו׃
6 אך דברי וחקי אשׁר צויתי את־עבדי הנביאים הלוא השׂיגו אבתיכם וישׁובו ויאמרו כאשׁר זמם יהוה צבאות לעשׂות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשׂה אתנו׃
7 ביום עשׂרים וארבעה לעשׁתי־עשׂר חדשׁ הוא־חדשׁ שׁבט בשׁנת שׁתים לדריושׁ היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיהו בן־עדוא הנביא לאמר׃
8 ראיתי הלילה והנה־אישׁ רכב על־סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשׁר במצלה ואחריו סוסים אדמים שׂרקים ולבנים׃
9 ואמר מה־אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה־המה אלה׃
10 ויען האישׁ העמד בין־ההדסים ויאמר אלה אשׁר שׁלח יהוה להתהלך בארץ׃
11 ויענו את־מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל־הארץ ישׁבת ושׁקטת׃
12 ויען מלאך־יהוה ויאמר יהוה צבאות עד־מתי אתה לא־תרחם את־ירושׁלם ואת ערי יהודה אשׁר זעמתה זה שׁבעים שׁנה׃
13 ויען יהוה את־המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים׃
14 ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושׁלם ולציון קנאה גדולה׃ [2]
15 וקצף גדול אני קצף על־הגוים השׁאננים אשׁר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה׃
16 לכן כה־אמר יהוה שׁבתי לירושׁלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות וקוה ינטה על־ירושׁלם׃
17 עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצינה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את־ציון ובחר עוד בירושׁלם׃