1 ויהי בשׁנת ארבע לדריושׁ המלך היה דבר־יהוה אל־זכריה בארבעה לחדשׁ התשׁעי בכסלו׃
2 וישׁלח בית־אל שׂר־אצר ורגם מלך ואנשׁיו לחלות את־פני יהוה׃
3 לאמר אל־הכהנים אשׁר לבית־יהוה צבאות ואל־הנביאים לאמר האבכה בחדשׁ החמשׁי הנזר כאשׁר עשׂיתי זה כמה שׁנים׃
4 ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃
5 אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישׁי ובשׁביעי וזה שׁבעים שׁנה הצום צמתני אני׃
6 וכי תאכלו וכי תשׁתו הלוא אתם האכלים ואתם השׁתים׃
7 הלוא את־הדברים אשׁר קרא יהוה ביד הנביאים הראשׁנים בהיות ירושׁלם ישׁבת ושׁלוה ועריה סביבתיה והנגב והשׁפלה ישׁב׃
8 ויהי דבר־יהוה אל־זכריה לאמר׃
9 כה אמר יהוה צבאות לאמר משׁפט אמת שׁפטו וחסד ורחמים עשׂו אישׁ את־אחיו׃
10 ואלמנה ויתום גר ועני אל־תעשׁקו ורעת אישׁ אחיו אל־תחשׁבו בלבבכם׃
11 וימאנו להקשׁיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משׁמוע׃ [1]
12 ולבם שׂמו שׁמיר משׁמוע את־התורה ואת־הדברים אשׁר שׁלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשׁנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות׃
13 ויהי כאשׁר־קרא ולא שׁמעו כן יקראו ולא אשׁמע אמר יהוה צבאות׃
14 ואסערם על כל־הגוים אשׁר לא־ידעום והארץ נשׁמה אחריהם מעבר ומשׁב וישׂימו ארץ־חמדה לשׁמה׃