1 ועל־דבר זבחי האלילים ידענו שכלנו יש־לנו דעת הדעת תגביה לב והאהבה היא הבונה׃
2 האמר שהוא ידע דבר עודנו לא־ידע כאשר ראוי לו׃
3 אבל האהב את־האלהים הוא נודע לו׃
4 ועל־דבר אכילת זבחי האלילים ידענו כי־אין אליל בעולם ואין אלהים בלתי אחד׃ [1]
5 ואף כי־יש מי שנקראים אלהים בין־בשמים בין־בארץ כאשר יש אלהים רבים ואדנים רבים׃
6 אמנם לנו רק־אל אחד האב אשר הכל ממנו ואנחנו אליו ואדון אחד ישוע המשיח אשר הכל על־ידו ואנחנו על־ידו׃ [2]
7 אך לא בכלם הדעת כי יש זכרים עוד את־האליל ואכלים כאכל זבח אליל ולבם החלוש יתגאל׃
8 והמאכל לא יקרב אתנו לאלהים כי אם־נאכל אין־לנו יתרון ואם־לא נאכל לא נגרע׃
9 אבל הזהרו פן־יהיה אתו הרשיון שלכם למכשל לחלשים׃
10 כי הראה אתך אשר לך הדעת מסב בבית אלילים הלא החלש יעז ברוחו לאכל מזבחי אלילים׃
11 ויאבד על־ידי דעתך אחיך החלש אשר למענו מת המשיח׃
12 ואם־ככה תחטאו לאחיכם ותכאיבו את־רוחם החלוש למשיח אתם חטאים׃
13 על־כן אם־מאכלי מכשיל את־אחי לא־אכל בשר לעולם פן־אכשיל את־אחי׃