1 וימת שׁמואל ויקבצו כל־ישׂראל ויספדו־לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל־מדבר פארן׃
2 ואישׁ במעון ומעשׂהו בכרמל והאישׁ גדול מאד ולו צאן שׁלשׁת־אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את־צאנו בכרמל׃
3 ושׁם האישׁ נבל ושׁם אשׁתו אבגיל והאשׁה טובת־שׂכל ויפת תאר והאישׁ קשׁה ורע מעללים והוא כלבו׃
4 וישׁמע דוד במדבר כי־גזז נבל את־צאנו׃
5 וישׁלח דוד עשׂרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל־נבל ושׁאלתם־לו בשׁמי לשׁלום׃
6 ואמרתם כה לחי ואתה שׁלום וביתך שׁלום וכל אשׁר־לך שׁלום׃
7 ועתה שׁמעתי כי גזזים לך עתה הרעים אשׁר־לך היו עמנו לא הכלמנום ולא־נפקד להם מאומה כל־ימי היותם בכרמל׃
8 שׁאל את־נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי־על־יום טוב בנו תנה־נא את אשׁר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד׃
9 ויבאו נערי דוד וידברו אל־נבל ככל־הדברים האלה בשׁם דוד וינוחו׃
10 ויען נבל את־עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן־ישׁי היום רבו עבדים המתפרצים אישׁ מפני אדניו׃
11 ולקחתי את־לחמי ואת־מימי ואת טבחתי אשׁר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשׁים אשׁר לא ידעתי אי מזה המה׃
12 ויהפכו נערי־דוד לדרכם וישׁבו ויבאו ויגדו לו ככל הדברים האלה׃
13 ויאמר דוד לאנשׁיו חגרו אישׁ את־חרבו ויחגרו אישׁ את־חרבו ויחגר גם־דוד את־חרבו ויעלו אחרי דוד כארבע מאות אישׁ ומאתים ישׁבו על־הכלים׃
14 ולאביגיל אשׁת נבל הגיד נער־אחד מהנערים לאמר הנה שׁלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את־אדנינו ויעט בהם׃
15 והאנשׁים טבים לנו מאד ולא הכלמנו ולא־פקדנו מאומה כל־ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשׂדה׃
16 חומה היו עלינו גם־לילה גם־יומם כל־ימי היותנו עמם רעים הצאן׃
17 ועתה דעי וראי מה־תעשׂי כי־כלתה הרעה אל־אדנינו ועל כל־ביתו והוא בן־בליעל מדבר אליו׃
18 ותמהר אבוגיל ותקח מאתים לחם ושׁנים נבלי־יין וחמשׁ צאן עשׂוות וחמשׁ סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשׂם על־החמרים׃
19 ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישׁה נבל לא הגידה׃
20 והיה היא רכבת על־החמור וירדת בסתר ההר והנה דוד ואנשׁיו ירדים לקראתה ותפגשׁ אתם׃
21 ודוד אמר אך לשׁקר שׁמרתי את־כל־אשׁר לזה במדבר ולא־נפקד מכל־אשׁר־לו מאומה וישׁב־לי רעה תחת טובה׃
22 כה־יעשׂה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם־אשׁאיר מכל־אשׁר־לו עד־הבקר משׁתין בקיר׃
23 ותרא אביגיל את־דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על־פניה ותשׁתחו ארץ׃
24 ותפל על־רגליו ותאמר בי־אני אדני העון ותדבר־נא אמתך באזניך ושׁמע את דברי אמתך׃
25 אל־נא ישׂים אדני את־לבו אל־אישׁ הבליעל הזה על־נבל כי כשׁמו כן־הוא נבל שׁמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את־נערי אדני אשׁר שׁלחת׃
26 ועתה אדני חי־יהוה וחי־נפשׁך אשׁר מנעך יהוה מבוא בדמים והושׁע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשׁים אל־אדני רעה׃
27 ועתה הברכה הזאת אשׁר־הביא שׁפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני׃
28 שׂא נא לפשׁע אמתך כי עשׂה־יעשׂה יהוה לאדני בית נאמן כי־מלחמות יהוה אדני נלחם ורעה לא־תמצא בך מימיך׃
29 ויקם אדם לרדפך ולבקשׁ את־נפשׁך והיתה נפשׁ אדני צרורה בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפשׁ איביך יקלענה בתוך כף הקלע׃
30 והיה כי־יעשׂה יהוה לאדני ככל אשׁר־דבר את־הטובה עליך וצוך לנגיד על־ישׂראל׃
31 ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשׁול לב לאדני ולשׁפך־דם חנם ולהושׁיע אדני לו והיטב יהוה לאדני וזכרת את־אמתך׃
32 ויאמר דוד לאביגל ברוך יהוה אלהי ישׂראל אשׁר שׁלחך היום הזה לקראתי׃
33 וברוך טעמך וברוכה את אשׁר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשׁע ידי לי׃
34 ואולם חי־יהוה אלהי ישׂראל אשׁר מנעני מהרע אתך כי לולי מהרת ותבאתי לקראתי כי אם־נותר לנבל עד־אור הבקר משׁתין בקיר׃
35 ויקח דוד מידה את אשׁר־הביאה לו ולה אמר עלי לשׁלום לביתך ראי שׁמעתי בקולך ואשׂא פניך׃
36 ותבא אביגיל אל־נבל והנה־לו משׁתה בביתו כמשׁתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שׁכר עד־מאד ולא־הגידה לו דבר קטן וגדול עד־אור הבקר׃
37 ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד־לו אשׁתו את־הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן׃
38 ויהי כעשׂרת הימים ויגף יהוה את־נבל וימת׃
39 וישׁמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך יהוה אשׁר רב את־ריב חרפתי מיד נבל ואת־עבדו חשׂך מרעה ואת רעת נבל השׁיב יהוה בראשׁו וישׁלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשׁה׃
40 ויבאו עבדי דוד אל־אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שׁלחנו אליך לקחתך לו לאשׁה׃
41 ותקם ותשׁתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשׁפחה לרחץ רגלי עבדי אדני׃
42 ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על־החמור וחמשׁ נערתיה ההלכות לרגלה ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי־לו לאשׁה׃ [1]
43 ואת־אחינעם לקח דוד מיזרעאל ותהיין גם־שׁתיהן לו לנשׁים׃