1 ועל־כן לא יכלנו עוד להתאפק ונועץ להותר לבדנו באתונה׃
2 ונשלח את־טימותיוס אחינו ומשרת האלהים ועזרנו בבשורת המשיח לחזק אתכם ולהזהיר על־דבר אמונתכם׃ [1]
3 למען אשר לא־ימוט איש במצוקות האלה כי־ידעתם אף־אתם כי לזאת יעדנו׃
4 הלא כבר אמרנו אליכם בהיותנו אצלכם כי־עתידים אנחנו להלחץ כאשר גם־היה וכאשר ידעתם׃
5 ובעבור כן לא־יכלתי עוד להתאפק ואשלח לדעת אמונתכם כי אמרתי פן־נסה אתכם המנסה והיתה לריק יגיעתנו׃
6 ועתה כשוב אלינו טימותיוס מאתכם ויבשר אתנו את־בשורת אמונתכם ואהבתכם ואת אשר אתם זכרים אתנו לטובה בכל־עת ונכספים לראות אתנו כאשר נכסף גם־אנחנו לראותכם׃
7 אז נחמנו עליכם אחי בכל־צרתנו ולחצנו על־ידי אמונתכם׃
8 כי עתה נחיה אם־תעמדו אתם באדנינו׃
9 כי מה־נשיב לאלהים להודות לו בעבורכם על כל־השמחה אשר שמחנו עליכם לפני אלהינו׃
10 לילה ויומם מתפללים אנחנו ברב־תחנונים לראות את־פניכם ולהשלים את־מחסרי אמונתכם׃
11 והאלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח הוא יישר את־דרכנו אליכם׃
12 ואתכם ירבה האדון ויפרה באהבת איש את־רעהו ובאהבת כל־אדם כאשר אנחנו אהבים אתכם׃
13 לחזק את־לבבכם להיות תמים בקדשה לפני אלהינו אבינו בבוא ישוע המשיח אדנינו עם־כל־קדשיו׃