1 ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב־עוד אליכם בעצבת׃
2 כי אם־אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם־הנעצב על־ידי׃
3 וזאת כתבתי לכם פן־אבא והיה־לי עצב מאתם אשר היה־לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם ששמחתי היא שמחת כלכם׃
4 כי מרב צרה ומצוקת לבי כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃
5 ואם־העציב איש לא־אתי העציב אלא כלכם ושלא־אפריז על־המדה אמר מקצתכם׃
6 ודיו לאתו האיש התוכחה ההיא מפי הרבים׃
7 ובכן להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יבלע האיש בעצבונו כי רב הוא׃
8 על־כן אבקשה מכם שתתיעצו להראותו אהבה׃
9 כי לזאת כתבתי למען אדע את־תמתכם אם־בכל תשמעון׃
10 ואיש אשר תסלחו לו אסלח־לו גם־אני כי גם אם־אנכי סלחתי לאיש סלחתי לו למענכם לפני המשיח׃
11 פן־יונה אתנו השטן כי לא־נעלמו מאתנו מזמותיו׃
12 ואני בבאי לטרואס לבשר בשורת המשיח אף כי־נפתח־לי פתח באדנינו׃
13 לא־היתה רוחה לרוחי כי לא־מצאתי שם את־טיטוס אחי ונפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל־מקדניא׃ [1]
14 אבל תודות לאלהים הנתן לנו תשועה במשיח בכל־עת ומפיץ על־ידינו את־ריח דעתו בכל־מקום׃ [3]
15 כי־ריח ניחח של־המשיח אנחנו לאלהים בתוך הנושעים ובתוך האבדים׃ [2]
16 לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי־זה ראוי לכך׃
17 כי אין מדתנו כמדת הרבים העשים דבר האלהים סחורה כי אם־מתוך ישר הלב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃