1 הנחל עוד לשבח עצמנו האם־צריכים אנחנו כאחרים לאגרות אליכם או מכם מזכירות אתנו לשבח׃ [4]
2 אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל־אדם׃
3 כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על־ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם־ברוח אלהים חיים ולא על־לוחות אבן כי אם־על־לוחות בשר לוחות הלב׃
4 וזה בטחוננו על־ידי המשיח לפני האלהים׃
5 לא־שכשרים אנחנו מעצמנו לדין כי כשרוננו מאת האלהים׃
6 והוא הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של־האותיות אלא של־הרוח כי־האות תמית והרוח יחיה׃ [5]
7 ואם־שרות המות החרות באותיות על־האבן נראה בכבוד עד־שלא יכלו בני ישראל להביט אל־פני משה מפני כבוד פניו הבטל׃
8 כבוד שרות הרוח כמה יגדל כבודו׃
9 כי אם־השרות אשר לחיב כבוד הוא השרות אשר לזכות כמה יעדף בכבוד׃
10 כי אף־מה־שנתן בכבוד כמדה ההיא כבודו כאין לעמת הכבוד הנעלה הזה׃
11 כי אם־הדבר הבטל יש־לו חלק בכבוד הדבר הקים על־אחת כמה וכמה׃
12 על־כן בהיות לנו תקוה כתקוה הזאת פתחון פה רב לנו׃
13 ולא כמשה אשר נתן מסוה על־פניו פן־יביטו בני ישראל אל־סוף מה־שסופו להבטל׃
14 אבל נטמטמו דעותיהם כי עד־היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר המסוה ההוא ולא־גלה עליה כי לא יוסר כי אם־במשיח׃
15 עד־היום הזה הם קראים את־משה והמסוה מנח על־לבם׃
16 אך בעת שובם אל־האדון יוסר המסוה׃ [1]
17 האדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם חרות׃ [2]
18 ואנחנו כלנו ראים במראה את־כבוד האדון ופנינו מגלים ונתהפך לעצם דמות ההיא מכבוד לכבוד כמי שמתחלף מאת אדון הרוח׃ [3]