1 ראיתי את־אדני נצב על־המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשׁו הספים ובצעם בראשׁ כלם ואחריתם בחרב אהרג לא־ינוס להם נס ולא־ימלט להם פליט׃
2 אם־יחתרו בשׁאול משׁם ידי תקחם ואם־יעלו השׁמים משׁם אורידם׃ [1]
3 ואם־יחבאו בראשׁ הכרמל משׁם אחפשׂ ולקחתים ואם־יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משׁם אצוה את־הנחשׁ ונשׁכם׃
4 ואם־ילכו בשׁבי לפני איביהם משׁם אצוה את־החרב והרגתם ושׂמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה׃ [2]
5 ואדני יהוה הצבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל־יושׁבי בה ועלתה כיאר כלה ושׁקעה כיאר מצרים׃
6 הבונה בשׁמים מעלותו ואגדתו על־ארץ יסדה הקרא למי־הים וישׁפכם על־פני הארץ יהוה שׁמו׃
7 הלוא כבני כשׁיים אתם לי בני ישׂראל נאם־יהוה הלוא את־ישׂראל העליתי מארץ מצרים ופלשׁתיים מכפתור וארם מקיר׃
8 הנה עיני אדני יהוה בממלכה החטאה והשׁמדתי אתה מעל פני האדמה אפס כי לא השׁמיד אשׁמיד את־בית יעקב נאם־יהוה׃
9 כי־הנה אנכי מצוה והנעותי בכל־הגוים את־בית ישׂראל כאשׁר ינוע בכברה ולא־יפול צרור ארץ׃ [3]
10 בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא־תגישׁ ותקדים בעדינו הרעה׃
11 ביום ההוא אקים את־סכת דויד הנפלת וגדרתי את־פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם׃
12 למען יירשׁו את־שׁארית אדום וכל־הגוים אשׁר־נקרא שׁמי עליהם נאם־יהוה עשׂה זאת׃
13 הנה ימים באים נאם־יהוה ונגשׁ חורשׁ בקצר ודרך ענבים במשׁך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל־הגבעות תתמוגגנה׃
14 ושׁבתי את־שׁבות עמי ישׂראל ובנו ערים נשׁמות וישׁבו ונטעו כרמים ושׁתו את־יינם ועשׂו גנות ואכלו את־פריהם׃
15 ונטעתים על־אדמתם ולא ינתשׁו עוד מעל אדמתם אשׁר נתתי להם אמר יהוה אלהיך׃