1 לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השׁמים׃
2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃
3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃
4 עת לבכות ועת לשׂחוק עת ספוד ועת רקוד׃
5 עת להשׁליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃
6 עת לבקשׁ ועת לאבד עת לשׁמור ועת להשׁליך׃
7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשׁות ועת לדבר׃
8 עת לאהב ועת לשׂנא עת מלחמה ועת שׁלום׃
9 מה־יתרון העושׂה באשׁר הוא עמל׃
10 ראיתי את־הענין אשׁר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃
11 את־הכל עשׂה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשׁר לא־ימצא האדם את־המעשׂה אשׁר־עשׂה האלהים מראשׁ ועד־סוף׃
12 ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשׂמוח ולעשׂות טוב בחייו׃
13 וגם כל־האדם שׁיאכל ושׁתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא׃
14 ידעתי כי כל־אשׁר יעשׂה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשׂה שׁיראו מלפניו׃ [1]
15 מה־שׁהיה כבר הוא ואשׁר להיות כבר היה והאלהים יבקשׁ את־נרדף׃
16 ועוד ראיתי תחת השׁמשׁ מקום המשׁפט שׁמה הרשׁע ומקום הצדק שׁמה הרשׁע׃
17 אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשׁע ישׁפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשׂה שׁם׃
18 אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שׁהם־בהמה המה להם׃
19 כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל׃
20 הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שׁב אל־העפר׃ [2] [3]
21 מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ [4]
22 וראיתי כי אין טוב מאשׁר ישׂמח האדם במעשׂיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שׁיהיה אחריו׃