1 ויהי בעשׁתי־עשׂרה שׁנה באחד לחדשׁ היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 בן־אדם יען אשׁר־אמרה צר על־ירושׁלם האח נשׁברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה׃
3 לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו׃
4 ושׁחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע׃
5 משׁטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים׃
6 ובנותיה אשׁר בשׂדה בחרב תהרגנה וידעו כי־אני יהוה׃
7 כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל־צר נבוכדראצר מלך־בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשׁים וקהל ועם־רב׃
8 בנותיך בשׂדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושׁפך עליך סללה והקים עליך צנה׃
9 ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו׃
10 משׁפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרשׁ וגלגל ורכב תרעשׁנה חומותיך בבאו בשׁעריך כמבואי עיר מבקעה׃
11 בפרסות סוסיו ירמס את־כל־חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד׃
12 ושׁללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישׂימו׃
13 והשׁבתי המון שׁיריך וקול כנוריך לא ישׁמע עוד׃
14 ונתתיך לצחיח סלע משׁטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה׃
15 כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשׁו האיים׃
16 וירדו מעל כסאותם כל נשׂיאי הים והסירו את־מעיליהם ואת־בגדי רקמתם יפשׁטו חרדות ילבשׁו על־הארץ ישׁבו וחרדו לרגעים ושׁממו עליך׃
17 ונשׂאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושׁבת מימים העיר ההללה אשׁר היתה חזקה בים היא וישׁביה אשׁר־נתנו חתיתם לכל־יושׁביה׃
18 עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשׁר־בים מצאתך׃
19 כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשׁר לא־נושׁבו בהעלות עליך את־תהום וכסוך המים הרבים׃
20 והורדתיך את־יורדי בור אל־עם עולם והושׁבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את־יורדי בור למען לא תשׁבי ונתתי צבי בארץ חיים׃
21 בלהות אתנך ואינך ותבקשׁי ולא־תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה׃