1 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 בן־אדם שׂים פניך אל־בני עמון והנבא עליהם׃
3 ואמרת לבני עמון שׁמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל־מקדשׁי כי־נחל ואל־אדמת ישׂראל כי נשׁמה ואל־בית יהודה כי הלכו בגולה׃
4 לכן הנני נתנך לבני־קדם למורשׁה וישׁבו טירותיהם בך ונתנו בך משׁכניהם המה יאכלו פריך והמה ישׁתו חלבך׃
5 ונתתי את־רבה לנוה גמלים ואת־בני עמון למרבץ־צאן וידעתם כי־אני יהוה׃
6 כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשׂמח בכל־שׁאטך בנפשׁ אל־אדמת ישׂראל׃
7 לכן הנני נטיתי את־ידי עליך ונתתיך־לבג לגוים והכרתיך מן־העמים והאבדתיך מן־הארצות אשׁמידך וידעת כי־אני יהוה׃
8 כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושׂעיר הנה ככל־הגוים בית יהודה׃
9 לכן הנני פתח את־כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישׁימת בעל מעון וקריתמה׃
10 לבני־קדם על־בני עמון ונתתיה למורשׁה למען לא־תזכר בני־עמון בגוים׃
11 ובמואב אעשׂה שׁפטים וידעו כי־אני יהוה׃
12 כה אמר אדני יהוה יען עשׂות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשׁמו אשׁום ונקמו בהם׃
13 לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על־אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו׃
14 ונתתי את־נקמתי באדום ביד עמי ישׂראל ועשׂו באדום כאפי וכחמתי וידעו את־נקמתי נאם אדני יהוה׃
15 כה אמר אדני יהוה יען עשׂות פלשׁתים בנקמה וינקמו נקם בשׁאט בנפשׁ למשׁחית איבת עולם׃
16 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על־פלשׁתים והכרתי את־כרתים והאבדתי את־שׁארית חוף הים׃
17 ועשׂיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי־אני יהוה בתתי את־נקמתי בם׃