1 על־כן בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל־מנוחתו נירא נא פן־יראה איש מכם מאחר פעמיו׃
2 כי גם־אלינו באה הבשורה כבאה אליהם ולהם לא־הועיל דבר השמועה מפני אשר לא־התערב באמונה לשמעים׃
3 כי באי המנוחה אנחנו המאמינים כמו שאמר אשר־נשבעתי באפי אם־יבאון אל־מנוחתי אף כי נגמרו מעשי יהוה מעת הוסד העולם׃
4 כי על־היום השביעי הכתוב אמר וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו׃
5 ואמר עוד אם־יבאון אל־מנוחתי׃
6 ויען כי־יש־עוד מקום לבוא אליה ואשר התבשרו בראשונה המה לא־באו שם במרים׃
7 לכן הוסיף לקבוע יום מקץ ימים רבים באמרו על־ידי דוד היום כמו שנאמר היום אם־בקלו תשמעו אל־תקשו לבבכם׃
8 כי אלו הניח להם יהושע לא־היה מדבר אחרי כן על־יום אחר׃
9 על־כן נשארה עוד מנוחת שבת לעם אלהים׃
10 כי הבא אל־מנוחתו גם־הוא שבת ממלאכתו כאשר האלהים משלו׃
11 לכן נשקדה־נא לבוא אל־המנוחה ההיא למען אשר לא־יכשל איש והיה ממרה כמוהם׃
12 כי־דבר האלהים חי הוא ופעל גבורות וחד מכל־חרב פיפיות וירד עד־להבדיל בין־הנפש ובין הרוח בין הדבקים ובין־המוח ובחן מחשבות לבב ומזמותיו׃
13 ואין יצור נסתר מלפניו כי־הכל חשוף וגלוי לעיני־בעל דברים שלנו׃ [1]
14 ועתה בהיות־לנו כהן גדול נעלה מאד אשר עבר את־השמים ישוע בן־האלהים נחזיקה בהודאת אמונתנו׃
15 כי אין לנו כהן גדול אשר לא־יוכל להצטער בחליינו כי אם־מתנסה בכל כמונו ובלי־חטא׃ [2]
16 על־כן נקרבה בבטחון לפני כסא החסד לשאת רחמים ולמצא חסד לעזרה בעתה׃