1 שׁלחו־כר משׁל־ארץ מסלע מדברה אל־הר בת־ציון׃
2 והיה כעוף־נודד קן משׁלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון׃
3 הביאו עצה עשׂו פלילה שׁיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל־תגלי׃
4 יגורו בך נדחי מואב הוי־סתר למו מפני שׁודד כי־אפס המץ כלה שׁד תמו רמס מן־הארץ׃
5 והוכן בחסד כסא וישׁב עליו באמת באהל דוד שׁפט ודרשׁ משׁפט ומהר צדק׃
6 שׁמענו גאון־מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא־כן בדיו׃
7 לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשׁישׁי קיר־חרשׂת תהגו אך־נכאים׃
8 כי שׁדמות חשׁבון אמלל גפן שׂבמה בעלי גוים הלמו שׂרוקיה עד־יעזר נגעו תעו מדבר שׁלחותיה נטשׁו עברו ים׃
9 על־כן אבכה בבכי יעזר גפן שׂבמה אריוך דמעתי חשׁבון ואלעלה כי על־קיצך ועל־קצירך הידד נפל׃
10 ונאסף שׂמחה וגיל מן־הכרמל ובכרמים לא־ירנן לא ירעע יין ביקבים לא־ידרך הדרך הידד השׁבתי׃
11 על־כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרשׂ׃
12 והיה כי־נראה כי־נלאה מואב על־הבמה ובא אל־מקדשׁו להתפלל ולא יוכל׃
13 זה הדבר אשׁר דבר יהוה אל־מואב מאז׃
14 ועתה דבר יהוה לאמר בשׁלשׁ שׁנים כשׁני שׂכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושׁאר מעט מזער לוא כביר׃