1 אחי אל־יהיו רבים מכם למורים באשר ידעתם כי בזאת נחמיר עלינו את־הדין׃
2 כי כלנו נכשלים הרבה ואשר לא־יכשל בדבור הוא איש תמים ויכל לשום רסן לכל־גופו׃
3 הנה בפי הסוסים נשים את־הרסן למען אשר ישמעו לנו ונהגנו בו את כל־גויתם׃ [1]
4 והנה האניות אף־כי גדלות הנה ונהדפות ברוח עזה משוט קטן ינהג אתן אל־כל אשר־יחפץ החבל כן גם־הלשון אבר קטן היא וגדלות תדבר׃
5 הנה מה־גדול היער ואש קטנה תבעירנו גם־הלשון אש היא עולם מלא עולה׃
6 (כן) הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את־כל־הגוף ומלהטת את־גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם׃
7 כי כל־מין בהמה ועוף ורמש וחיות הים יכבש ונכבשים הם על־ידי מין האדם׃
8 אבל הלשון אין אדם יכל לכבשה אין מעצור לרעה הזאת ומלאה חמת המות׃ [2]
9 בה נברך את־האלהים אבינו ובה נקלל את־האנשים העשוים בצלם אלהים׃
10 מפה אחד יצאת ברכה וקללה וכן לא־יעשה אחי׃
11 היביע המעין מתוקים ומרים ממוצא אחד׃
12 אחי היוכל עץ התאנה לעשות זיתים או התוכל הגפן לעשות תאנים כן גם־מעין אחד לא יוכל לנבע מים מלוחים ומתוקים׃
13 מי בכם חכם ונבון יראה בדרכו הטובה את־מעשיו בענות החכמה׃
14 ואם־קנאה מרה ומריבה בלבבכם אל־תתהללו ואל־תשקרו באמת׃
15 לא זאת החכמה הירדת ממעל כי אם־חכמת החלד והיצר והשדים׃
16 כי־במקום קנאה ומריבה שם מהומה וכל־מעשה רע׃
17 אבל החכמה אשר ממעל טהורה היא אף־אהבת שלום ומכרעת לכף־זכות ולא עמדת על־דעתה ומלאה רחמים ופרי טוב בלא־לב ולב ואין חנפה בה׃
18 ופרי הצדקה בשלום יזרע לעשי השלום׃