1 ויאמר יהוה אלי אם־יעמד משׁה ושׁמואל לפני אין נפשׁי אל־העם הזה שׁלח מעל־פני ויצאו׃
2 והיה כי־יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה־אמר יהוה אשׁר למות למות ואשׁר לחרב לחרב ואשׁר לרעב לרעב ואשׁר לשׁבי לשׁבי׃
3 ופקדתי עליהם ארבע משׁפחות נאם־יהוה את־החרב להרג ואת־הכלבים לסחב ואת־עוף השׁמים ואת־בהמת הארץ לאכל ולהשׁחית׃
4 ונתתים לזועה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשׁה בן־יחזקיהו מלך יהודה על אשׁר־עשׂה בירושׁלם׃
5 כי מי־יחמל עליך ירושׁלם ומי ינוד לך ומי יסור לשׁאל לשׁלם לך׃ [1]
6 את נטשׁת אתי נאם־יהוה אחור תלכי ואט את־ידי עליך ואשׁחיתך נלאיתי הנחם׃
7 ואזרם במזרה בשׁערי הארץ שׁכלתי אבדתי את־עמי מדרכיהם לוא־שׁבו׃
8 עצמו־לי אלמנתו מחול ימים הבאתי להם על־אם בחור שׁדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות׃
9 אמללה ילדת השׁבעה נפחה נפשׁה באה שׁמשׁה בעד יומם בושׁה וחפרה ושׁאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם־יהוה׃ [2]
10 אוי־לי אמי כי ילדתני אישׁ ריב ואישׁ מדון לכל־הארץ לא־נשׁיתי ולא־נשׁו־בי כלה מקללוני׃
11 אמר יהוה אם־לא שׁרותך לטוב אם־לוא הפגעתי בך בעת־רעה ובעת צרה את־האיב׃
12 הירע ברזל ברזל מצפון ונחשׁת׃
13 חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל־חטאותיך ובכל־גבוליך׃
14 והעברתי את־איביך בארץ לא ידעת כי־אשׁ קדחה באפי עליכם תוקד׃
15 אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל־לארך אפך תקחני דע שׂאתי עליך חרפה׃
16 נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לשׂשׂון ולשׂמחת לבבי כי־נקרא שׁמך עלי יהוה אלהי צבאות׃
17 לא־ישׁבתי בסוד־משׂחקים ואעלז מפני ידך בדד ישׁבתי כי־זעם מלאתני׃
18 למה היה כאבי נצח ומכתי אנושׁה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו׃
19 לכן כה־אמר יהוה אם־תשׁוב ואשׁיבך לפני תעמד ואם־תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישׁבו המה אליך ואתה לא־תשׁוב אליהם׃
20 ונתתיך לעם הזה לחומת נחשׁת בצורה ונלחמו אליך ולא־יוכלו לך כי־אתך אני להושׁיעך ולהצילך נאם־יהוה׃
21 והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים׃