1 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 לא־תקח לך אשׁה ולא־יהיו לך בנים ובנות במקום הזה׃
3 כי־כה אמר יהוה על־הבנים ועל־הבנות הילודים במקום הזה ועל־אמתם הילדות אותם ועל־אבותם המולדים אותם בארץ הזאת׃
4 ממותי תחלאים ימתו לא יספדו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו ובחרב וברעב יכלו והיתה נבלתם למאכל לעוף השׁמים ולבהמת הארץ׃
5 כי־כה אמר יהוה אל־תבוא בית מרזח ואל־תלך לספוד ואל־תנד להם כי־אספתי את־שׁלומי מאת העם־הזה נאם־יהוה את־החסד ואת־הרחמים׃
6 ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא־יספדו להם ולא יתגדד ולא יקרח להם׃
7 ולא־יפרסו להם על־אבל לנחמו על־מת ולא־ישׁקו אותם כוס תנחומים על־אביו ועל־אמו׃
8 ובית־משׁתה לא־תבוא לשׁבת אותם לאכל ולשׁתות׃
9 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישׂראל הנני משׁבית מן־המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול שׂשׂון וקול שׂמחה קול חתן וקול כלה׃
10 והיה כי תגיד לעם הזה את כל־הדברים האלה ואמרו אליך על־מה דבר יהוה עלינו את כל־הרעה הגדולה הזאת ומה עוננו ומה חטאתנו אשׁר חטאנו ליהוה אלהינו׃
11 ואמרת אליהם על אשׁר־עזבו אבותיכם אותי נאם־יהוה וילכו אחרי אלהים אחרים ויעבדום וישׁתחוו להם ואתי עזבו ואת־תורתי לא שׁמרו׃
12 ואתם הרעתם לעשׂות מאבותיכם והנכם הלכים אישׁ אחרי שׁררות לבו־הרע לבלתי שׁמע אלי׃
13 והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת על־הארץ אשׁר לא ידעתם אתם ואבותיכם ועבדתם־שׁם את־אלהים אחרים יומם ולילה אשׁר לא־אתן לכם חנינה׃
14 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמר עוד חי־יהוה אשׁר העלה את־בני ישׂראל מארץ מצרים׃
15 כי אם־חי־יהוה אשׁר העלה את־בני ישׂראל מארץ צפון ומכל הארצות אשׁר הדיחם שׁמה והשׁבתים על־אדמתם אשׁר נתתי לאבותם׃
16 הנני שׁלח לדוגים רבים נאם־יהוה ודיגום ואחרי־כן אשׁלח לרבים צידים וצדום מעל כל־הר ומעל כל־גבעה ומנקיקי הסלעים׃
17 כי עיני על־כל־דרכיהם לא נסתרו מלפני ולא־נצפן עונם מנגד עיני׃
18 ושׁלמתי ראשׁונה משׁנה עונם וחטאתם על חללם את־ארצי בנבלת שׁקוציהם ותועבותיהם מלאו את־נחלתי׃
19 יהוה עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבאו מאפסי־ארץ ויאמרו אך־שׁקר נחלו אבותינו הבל ואין־בם מועיל׃
20 היעשׂה־לו אדם אלהים והמה לא אלהים׃
21 לכן הנני מודיעם בפעם הזאת אודיעם את־ידי ואת־גבורתי וידעו כי־שׁמי יהוה׃