1 הדבר אשׁר היה אל־ירמיהו אל כל־היהודים הישׁבים בארץ מצרים הישׁבים במגדל ובתחפנחס ובנף ובארץ פתרוס לאמר׃
2 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישׂראל אתם ראיתם את כל־הרעה אשׁר הבאתי על־ירושׁלם ועל כל־ערי יהודה והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושׁב׃
3 מפני רעתם אשׁר עשׂו להכעסני ללכת לקטר לעבד לאלהים אחרים אשׁר לא ידעום המה אתם ואבתיכם׃
4 ואשׁלח אליכם את־כל־עבדי הנביאים השׁכים ושׁלח לאמר אל־נא תעשׂו את דבר־התעבה הזאת אשׁר שׂנאתי׃
5 ולא שׁמעו ולא־הטו את־אזנם לשׁוב מרעתם לבלתי קטר לאלהים אחרים׃
6 ותתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחצות ירושׁלם ותהיינה לחרבה לשׁממה כיום הזה׃
7 ועתה כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישׂראל למה אתם עשׂים רעה גדולה אל־נפשׁתכם להכרית לכם אישׁ־ואשׁה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שׁארית׃
8 להכעסני במעשׂי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשׁר־אתם באים לגור שׁם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ׃
9 השׁכחתם את־רעות אבותיכם ואת־רעות מלכי יהודה ואת רעות נשׁיו ואת רעתכם ואת רעת נשׁיכם אשׁר עשׂו בארץ יהודה ובחצות ירושׁלם׃
10 לא דכאו עד היום הזה ולא יראו ולא־הלכו בתורתי ובחקתי אשׁר־נתתי לפניכם ולפני אבותיכם׃
11 לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישׂראל הנני שׂם פני בכם לרעה ולהכרית את־כל־יהודה׃
12 ולקחתי את־שׁארית יהודה אשׁר־שׂמו פניהם לבוא ארץ־מצרים לגור שׁם ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו מקטן ועד־גדול בחרב וברעב ימתו והיו לאלה לשׁמה ולקללה ולחרפה׃
13 ופקדתי על היושׁבים בארץ מצרים כאשׁר פקדתי על־ירושׁלם בחרב ברעב ובדבר׃
14 ולא יהיה פליט ושׂריד לשׁארית יהודה הבאים לגור־שׁם בארץ מצרים ולשׁוב ארץ יהודה אשׁר־המה מנשׂאים את־נפשׁם לשׁוב לשׁבת שׁם כי לא־ישׁובו כי אם־פלטים׃
15 ויענו את־ירמיהו כל־האנשׁים הידעים כי־מקטרות נשׁיהם לאלהים אחרים וכל־הנשׁים העמדות קהל גדול וכל־העם הישׁבים בארץ־מצרים בפתרוס לאמר׃
16 הדבר אשׁר־דברת אלינו בשׁם יהוה איננו שׁמעים אליך׃
17 כי עשׂה נעשׂה את־כל־הדבר אשׁר־יצא מפינו לקטר למלכת השׁמים והסיך־לה נסכים כאשׁר עשׂינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושׂרינו בערי יהודה ובחצות ירושׁלם ונשׂבע־לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו׃
18 ומן־אז חדלנו לקטר למלכת השׁמים והסך־לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו׃
19 וכי־אנחנו מקטרים למלכת השׁמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשׁינו עשׂינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים׃
20 ויאמר ירמיהו אל־כל־העם על־הגברים ועל־הנשׁים ועל־כל־העם הענים אתו דבר לאמר׃
21 הלוא את־הקטר אשׁר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושׁלם אתם ואבותיכם מלכיכם ושׂריכם ועם הארץ אתם זכר יהוה ותעלה על־לבו׃
22 ולא־יוכל יהוה עוד לשׂאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשׁר עשׂיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשׁמה ולקללה מאין יושׁב כהיום הזה׃
23 מפני אשׁר קטרתם ואשׁר חטאתם ליהוה ולא שׁמעתם בקול יהוה ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו לא הלכתם על־כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה׃
24 ויאמר ירמיהו אל־כל־העם ואל כל־הנשׁים שׁמעו דבר־יהוה כל־יהודה אשׁר בארץ מצרים׃
25 כה־אמר יהוה־צבאות אלהי ישׂראל לאמר אתם ונשׁיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר עשׂה נעשׂה את־נדרינו אשׁר נדרנו לקטר למלכת השׁמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את־נדריכם ועשׂה תעשׂינה את־נדריכם׃
26 לכן שׁמעו דבר־יהוה כל־יהודה הישׁבים בארץ מצרים הנני נשׁבעתי בשׁמי הגדול אמר יהוה אם־יהיה עוד שׁמי נקרא בפי כל־אישׁ יהודה אמר חי־אדני יהוה בכל־ארץ מצרים׃
27 הנני שׁקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל־אישׁ יהודה אשׁר בארץ־מצרים בחרב וברעב עד־כלותם׃
28 ופליטי חרב ישׁבון מן־ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר וידעו כל־שׁארית יהודה הבאים לארץ־מצרים לגור שׁם דבר־מי יקום ממני ומהם׃
29 וזאת־לכם האות נאם־יהוה כי־פקד אני עליכם במקום הזה למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה׃
30 כה אמר יהוה הנני נתן את־פרעה חפרע מלך־מצרים ביד איביו וביד מבקשׁי נפשׁו כאשׁר נתתי את־צדקיהו מלך־יהודה ביד נבוכדראצר מלך־בבל איבו ומבקשׁ נפשׁו׃