1 הדבר אשׁר דבר יהוה אל־בבל אל־ארץ כשׂדים ביד ירמיהו הנביא׃
2 הגידו בגוים והשׁמיעו ושׂאו־נס השׁמיעו אל־תכחדו אמרו נלכדה בבל הבישׁ בל חת מרדך הבישׁו עצביה חתו גלוליה׃ [1]
3 כי עלה עליה גוי מצפון הוא־ישׁית את־ארצה לשׁמה ולא־יהיה יושׁב בה מאדם ועד־בהמה נדו הלכו׃
4 בימים ההמה ובעת ההיא נאם־יהוה יבאו בני־ישׂראל המה ובני־יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת־יהוה אלהיהם יבקשׁו׃
5 ציון ישׁאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל־יהוה ברית עולם לא תשׁכח׃
6 צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שׁובבים מהר אל־גבעה הלכו שׁכחו רבצם׃
7 כל־מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשׁם תחת אשׁר חטאו ליהוה נוה־צדק ומקוה אבותיהם יהוה׃
8 נדו מתוך בבל ומארץ כשׂדים יצאו והיו כעתודים לפני־צאן׃
9 כי הנה אנכי מעיר ומעלה על־בבל קהל־גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משׁם תלכד חציו כגבור משׁכיל לא ישׁוב ריקם׃
10 והיתה כשׂדים לשׁלל כל־שׁלליה ישׂבעו נאם־יהוה׃
11 כי תשׂמחי כי תעלזי שׁסי נחלתי כי תפושׁי כעגלה דשׁה ותצהלי כאברים׃
12 בושׁה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה׃
13 מקצף יהוה לא תשׁב והיתה שׁממה כלה כל עבר על־בבל ישׁם וישׁרק על־כל־מכותיה׃
14 ערכו על־בבל סביב כל־דרכי קשׁת ידו אליה אל־תחמלו אל־חץ כי ליהוה חטאה׃
15 הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשׁויתיה נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשׁר עשׂתה עשׂו־לה׃
16 כרתו זורע מבבל ותפשׂ מגל בעת קציר מפני חרב היונה אישׁ אל־עמו יפנו ואישׁ לארצו ינסו׃
17 שׂה פזורה ישׂראל אריות הדיחו הראשׁון אכלו מלך אשׁור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל׃
18 לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישׂראל הנני פקד אל־מלך בבל ואל־ארצו כאשׁר פקדתי אל־מלך אשׁור׃
19 ושׁבבתי את־ישׂראל אל־נוהו ורעה הכרמל והבשׁן ובהר אפרים והגלעד תשׂבע נפשׁו׃
20 בימים ההם ובעת ההיא נאם־יהוה יבקשׁ את־עון ישׂראל ואיננו ואת־חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשׁר אשׁאיר׃
21 על־הארץ מרתים עלה עליה ואל־יושׁבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם־יהוה ועשׂה ככל אשׁר צויתיך׃ [2]
22 קול מלחמה בארץ ושׁבר גדול׃
23 איך נגדע וישׁבר פטישׁ כל־הארץ איך היתה לשׁמה בבל בגוים׃
24 יקשׁתי לך וגם־נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם־נתפשׂת כי ביהוה התגרית׃
25 פתח יהוה את־אוצרו ויוצא את־כלי זעמו כי־מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשׂדים׃
26 באו־לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו־ערמים והחרימוה אל־תהי־לה שׁארית׃
27 חרבו כל־פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי־בא יומם עת פקדתם׃
28 קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את־נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו׃
29 השׁמיעו אל־בבל רבים כל־דרכי קשׁת חנו עליה סביב אל־יהי־ פליטה שׁלמו־לה כפעלה ככל אשׁר עשׂתה עשׂו־לה כי אל־יהוה זדה אל־קדושׁ ישׂראל׃ [3]
30 לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשׁי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם־יהוה׃
31 הנני אליך זדון נאם־אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך׃
32 וכשׁל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אשׁ בעריו ואכלה כל־סביבתיו׃
33 כה אמר יהוה צבאות עשׁוקים בני־ישׂראל ובני־יהודה יחדו וכל־שׁביהם החזיקו בם מאנו שׁלחם׃
34 גאלם חזק יהוה צבאות שׁמו ריב יריב את־ריבם למען הרגיע את־הארץ והרגיז לישׁבי בבל׃
35 חרב על־כשׂדים נאם־יהוה ואל־ישׁבי בבל ואל־שׂריה ואל־חכמיה׃
36 חרב אל־הבדים ונאלו חרב אל־גבוריה וחתו׃
37 חרב אל־סוסיו ואל־רכבו ואל־כל־הערב אשׁר בתוכה והיו לנשׁים חרב אל־אוצרתיה ובזזו׃
38 חרב אל־מימיה ויבשׁו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו׃
39 לכן ישׁבו ציים את־איים וישׁבו בה בנות יענה ולא־תשׁב עוד לנצח ולא תשׁכון עד־דור ודור׃
40 כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ואת־שׁכניה נאם־יהוה לא־ישׁב שׁם אישׁ ולא־יגור בה בן־אדם׃
41 הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי־ארץ׃
42 קשׁת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאישׁ למלחמה עליך בת־בבל׃
43 שׁמע מלך־בבל את־שׁמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה׃
44 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגעה ארוצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי־זה רעה אשׁר יעמד לפני׃
45 לכן שׁמעו עצת־יהוה אשׁר יעץ אל־בבל ומחשׁבותיו אשׁר חשׁב אל־ארץ כשׂדים אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישׁים עליהם נוה׃
46 מקול נתפשׂה בבל נרעשׁה הארץ וזעקה בגוים נשׁמע׃