1 מי־יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את־עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים׃
2 וידרכו את־לשׁונם קשׁתם שׁקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל־רעה יצאו ואתי לא־ידעו נאם־יהוה׃
3 אישׁ מרעהו השׁמרו ועל־כל־אח אל־תבטחו כי כל־אח עקוב יעקב וכל־רע רכיל יהלך׃
4 ואישׁ ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשׁונם דבר־שׁקר העוה נלאו׃
5 שׁבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת־אותי נאם־יהוה׃
6 לכן כה אמר יהוה צבאות הנני צורפם ובחנתים כי־איך אעשׂה מפני בת־עמי׃
7 חץ שׁוחט לשׁונם מרמה דבר בפיו שׁלום את־רעהו ידבר ובקרבו ישׂים ארבו׃
8 העל־אלה לא־אפקד־בם נאם־יהוה אם בגוי אשׁר־כזה לא תתנקם נפשׁי׃
9 על־ההרים אשׂא בכי ונהי ועל־נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי־אישׁ עבר ולא שׁמעו קול מקנה מעוף השׁמים ועד־בהמה נדדו הלכו׃
10 ונתתי את־ירושׁלם לגלים מעון תנים ואת־ערי יהודה אתן שׁממה מבלי יושׁב׃
11 מי־האישׁ החכם ויבן את־זאת ואשׁר דבר פי־יהוה אליו ויגדה על־מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר׃
12 ויאמר יהוה על־עזבם את־תורתי אשׁר נתתי לפניהם ולא־שׁמעו בקולי ולא־הלכו בה׃
13 וילכו אחרי שׁררות לבם ואחרי הבעלים אשׁר למדום אבותם׃
14 לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישׂראל הנני מאכילם את־העם הזה לענה והשׁקיתים מי־ראשׁ׃
15 והפצותים בגוים אשׁר לא ידעו המה ואבותם ושׁלחתי אחריהם את־החרב עד כלותי אותם׃
16 כה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל־החכמות שׁלחו ותבואנה׃
17 ותמהרנה ותשׂנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו־מים׃
18 כי קול נהי נשׁמע מציון איך שׁדדנו בשׁנו מאד כי־עזבנו ארץ כי השׁליכו משׁכנותינו׃
19 כי־שׁמענה נשׁים דבר־יהוה ותקח אזנכם דבר־פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשׁה רעותה קינה׃
20 כי־עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות׃
21 דבר כה נאם־יהוה ונפלה נבלת האדם כדמן על־פני השׂדה וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף׃
22 כה אמר יהוה אל־יתהלל חכם בחכמתו ואל־יתהלל הגבור בגבורתו אל־יתהלל עשׁיר בעשׁרו׃
23 כי אם־בזאת יתהלל המתהלל השׂכל וידע אותי כי אני יהוה עשׂה חסד משׁפט וצדקה בארץ כי־באלה חפצתי נאם־יהוה׃ [1]
24 הנה ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־כל־מול בערלה׃ [2]
25 על־מצרים ועל־יהודה ועל־אדום ועל־בני עמון ועל־מואב ועל כל־קצוצי פאה הישׁבים במדבר כי כל־הגוים ערלים וכל־בית ישׂראל ערלי־לב׃