1 וינתן־לי קנה והוא כמטה ויעמד המלאך ויאמר קום ומד את־היכל יהוה ואת המזבח ואת המשתחוים בו׃
2 והחצר אשר מחוץ להיכל אתה נטש ואל־תמדנה כי־לגוים נתנה ורמסו את־עיר הקדש ארבעים ושנים חדשים׃
3 ונתתי לשני עדי ונבאו ימים אלף ומאתים וששים והם מתכסים בשקים׃
4 אלה הם שני הזיתים ושתי המנרות העמדים לפני אלהי הארץ׃
5 וכי־יבקש איש להרע להם אש יצאת מפיהם אכלת את־איביהם וכן כל־המבקש להרע להם מות יומת׃
6 והם יש־לאל ידם לעצר את־השמים ולא־יהיה מטר בימי נבואתם וישלטו על־המים להפכם לדם ועל־הארץ להכתה בכל־נגע מדי יחפצו׃
7 ובכלותם עדותם החיה העלה מתהום תעשה עמהם מלחמה ותוכל להם והרגתם׃
8 והיתה נבלתם ברחוב העיר הגדולה הנקראת כפי הרוח בשם סדום ומצרים אשר־שם נצלב גם־אדניהם׃
9 ורבים מן־העמים והמשפחות והלשנות והגוים יראו את־נבלתם ימים שלשה וחצי ולא יתנו לשום את־גויתם בקברים׃
10 וישבי הארץ ישמחו עליהם ויעלזו וישלחו מנות איש לרעהו כי שני הנביאים האלה הכאיבו את־ישבי הארץ׃
11 ויהי אחרי ימים שלשה וחצי ותבא בהם רוח חיים מאת האלהים ויעמדו על־רגליהם ואימה גדולה נפלה על־כל־ראיהם׃
12 וישמעו קול גדול מן־השמימה מדבר אליהם לאמר עלו הנה ויעלו בענן השמימה ועיני שנאיהם ראות׃
13 ובשעה ההיא היה רעש גדול ותפל עשירית העיר ושבעת אלפים בני־אדם למספר שמותם נהרגו ברעש והנשארים רעדה אחזתם ויתנו כבוד לאלהי השמים׃
14 אוי שני חלף הלך לו ואוי שלישי מהרה יבוא׃
15 והמלאך השביעי תקע בשופר ויהי קלות גדולים בשמים ויאמרו הנה ממלכת העולם היתה לאדנינו ולמשיחו והוא ימלך לעולמי עולמים׃
16 ועשרים וארבעה הזקנים הישבים לפני האלהים על־כסאותם נפלו על־פניהם וישתחוו לאלהים׃ [1]
17 ויאמרו מודים אנחנו לך יהוה אלהים צבאות ההוה והיה ויבוא כי לבשת עזך הגדול ותמלך׃
18 והגוים קצפו ויבא קצפך ועת לשפט המתים ולתת שכר לעבדיך הנביאים ולקדשים וליראי שמך למקטנם ועד־גדולם ולהשחית את־משחיתי הארץ׃
19 ויפתח היכל יהוה בשמים וירא ארון בריתו בהיכלו ויהי ברקים וקלות ורעמים ורעש וברד כבד׃ [2]