1 ואות גדול נראה בשמים אשה אשר־השמש לבושה והירח תחת רגליה ועל־ראשה עטרת שנים עשר כוכבים׃
2 והיא הרה ותזעק בחבליה ובצירי לדתה׃
3 וירא אות אחר בשמים והנה תנין גדול אדם כאש ולו שבעה ראשים ועשר קרנים ועל־ראשיו שבעה כתרים׃ [1]
4 וסחב בזנבו מן־השמים שלישית הכוכבים וישליכם ארצה ויתיצב התנין לפני האשה אשר החלה ללדת למען בלע את־בנה בלדתה׃
5 ותלד בן זכר אשר־ירעה כל־הגוים בשבט ברזל וילקח בנה אל־האלהים ואל־כסאו׃
6 והאשה ברחה המדברה אשר־שם הוכן־לה מקום מאת אלהים למען יכלכלוה שם ימים אלף ומאתים וששים׃
7 ותהי מלחמה בשמים מיכאל הוא ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו׃ [2] [3] [4] [5] [6]
8 ולא התחזקו וגם מקומם לא־נמצא עוד בשמים׃ [7]
9 וישלך התנין הגדול הנחש הקדמוני אשר־נקרא שמו מלשין ושטן המדיח תבל כלה הוא השלך ארצה ומלאכיו עמו השלכו׃ [8]
10 ואשמע קול גדול בשמים ויאמר עתה באה ישועת אלהינו ועזו ומלכותו וממשלת משיחו כי הורד שוטן אחינו העמד לשטנם לפני אלהינו יומם ולילה׃
11 והם נצחהו בדם־השה ובדבר עדותם ולא־אהבו את־נפשם עד למות׃
12 על־כן רנו שמים ושכניהם אוי לכם ישבי ארץ וים כי־ירד אליכם המלשין בחמה גדולה מדעתו כי תקצר עתו׃
13 ויהי כאשר ראה התנין כי השלך ארצה וירדף את־האשה אשר ילדה את־הזכר׃
14 ויתנו לאשה שתי כנפי הנשר הגדול לעוף המדברה אל־מקומה אשר תכלכל־שם מועד מועדים וחצי מפני הנחש׃
15 וישלח הנחש נהר־מים מפיו אחרי האשה לשטפה בנהר׃
16 ותעזר הארץ את־האשה ותפתח הארץ את־פיה ותבלע את־הנהר אשר־שלח התנין מפיהו׃
17 ויקצף התנין על־האשה וילך לעשות מלחמה עם־יתר זרעה השמרים פקודי אלהים ואשר עדות ישוע בפיהם׃