1 ויבא אחד מן־שבעה המלאכים הנשאים שבע הקערות וידבר אלי לאמר בא ואראך את־משפט הזונה הגדולה הישבת על־מים רבים׃
2 אשר זנו אחריה מלכי האדמה וישכרו שכני תבל מיין תזנותה׃
3 ויביאני ברוח המדברה וארא והנה אשה ישבת על־חיה אדמה כתולע מלאת שמות גדופים ולה שבעה ראשים ועשר קרנים׃
4 והאשה לבושה ארגמן ושני והיא מכללה בזהב ואבן־יקרה ופנינים ובידה כוס זהב מלאה תועבות וטמאת תזנותה׃
5 ועל־מצחה כתוב שם בדרך סוד בבל הגדולה אם הזנות ותועבות האדמה׃
6 וארא את־האשה שכורה מדם הקדשים ומדם עדי ישוע ואשתומם על־המראה שמה גדולה׃
7 ויאמר אלי המלאך למה זה השתוממת אני אגיד לך את־סוד האשה והחיה הנשאת אתה בעלת שבעת הראשים ועשרת הקרנים׃
8 החיה אשר ראית היא היתה ואיננה והיא תעלה מתהום ותרד לאבדון וישבי הארץ אשר שמם איננו נכתב בספר החיים מיום הוסד תבל ישתוממו בראתם את־החיה אשר היתה ואיננה ותבוא׃ [1]
9 זה המובן ובו חכמה שבעת הראשים שבעת הרים המה אשר האשה ישבת עליהם׃
10 ושבעה מלכים המה חמשה מהם נפלו והאחד ישנו והאחר עוד לא־בא והיה כי יבוא עמד יעמד לזמן מעט׃
11 והחיה אשר היתה ואיננה והוא שמיני והוא מן־השבעה וירד לאבדון׃
12 ועשר הקרנים אשר ראית עשרה מלכים הם אשר לא־קבלו מלכות עד־הנה רק לשעה אחת ממשלה כמלכים יקבלו עם־החיה׃
13 ולהם עצה אחת ואת־כחם ואת־ממשלתם יתנו לחיה׃
14 המה ילחמו בשה והשה יוכל להם כי הוא אדני האדנים ומלך המלכים ואשר עמו קרואים ובחירים ונאמנים המה׃ [2]
15 ויאמר אלי המים ההם אשר ראית אשר הזונה ישבת עליהם עמים והמנים המה וגוים ולשנות׃
16 ועשר הקרנים אשר ראית והחיה המה ישנאו את־הזונה ועשוה גלמודה וערמה ואכלו את־בשרה ואתה ישרפו באש׃
17 כי האלהים נתן בלבם לעשות את־עצתו ולעשות עצה אחת ולתת את־ממשלתם לחיה עד כי־ישלמו דברי האלהים׃
18 והאשה אשר ראית היא העיר הגדולה אשר־היא גברת ממלכות הארץ׃