1 ומה־נאמר אפוא על־אברהם אבינו מה־זה השיג לפי הבשר׃
2 כי אם־נצדק אברהם מתוך המעשים לו התהילה אבל לא לפני האלהים׃
3 כי מה אמר הכתוב והאמן אברהם ביהוה ויחשבה לו צדקה׃ [1]
4 הנה הפעל לא־יחשב לו שכרו לפי החסד כי אם־לפי החובה׃
5 אבל לאשר איננו פעל כי אם־מאמין במצדיק את־הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה׃
6 כאשר גם־דוד מאשר את־האדם אשר האלהים יחשב־לו צדקה בלא מעשים באמרו׃
7 אשרי נשוי־פשע כסוי חטאה׃
8 אשרי אדם לא־יחשב יהוה לו עון׃
9 ובכן האשור הזה העל־המילה הוא או־גם על־הערלה הלא אמרנו כי לאברהם נחשבה אמונתו לצדקה׃
10 ואימתי נחשבה־לו בהיותו נמול או בעודנו ערל הן לא בהיותו נמול כי אם בעודנו ערל׃
11 ואות המילה נתן לו לחותם צדקת האמונה אשר היתה־לו והוא ערל להיות לאב לכל־אשר יאמינו והם ערלים למען תחשב הצדקה אף־להם׃
12 ולהיות לאב גם־למולים אך־לא לאשר אינם אלא נמולים כי אם־גם־הלכים בעקבות האמונה שהיתה־לו לאברהם אבינו בעודנו ערל׃
13 כי לא על־ידי תורה היתה ההבטחה לאברהם או לזרעו להיות ירש העולם כי אם־על־ידי צדקת האמונה׃ [2]
14 כי אלו היתה הירשה לבני־התורה האמונה תהיה לריק וההבטחה בטלה׃
15 יען אשר התורה מביאה קצף כי באין תורה אין עברה׃
16 על־כן מאמונה למען תהיה לפי־חסד בעבור אשר תכון ההבטחה לכל הזרע לא לבני התורה לבדם כי־גם לבני אמונת אברהם אשר הוא אב לכלנו׃
17 ככתוב כי אב־המון גוים נתתיך והוא האמין כי נגד פניו אלהים המחיה את־המתים והקורא למה־שלא־היה כמו הוה׃
18 באפס תקוה האמין בתקוה למען אשר יהיה לאב המון גוים כמו שנאמר כה יהיה זרעך׃
19 ולא רפתה אמונתו בהתבוננו אל־בשרו אשר היה כמת בהיותו כבן־מאת שנה ואל־רחם שרה אשר בלה׃
20 ולא־חלק לבו בהבטחת האלהים כמחסר אמונה כי אם־התחזק באמונתו ויתן כבוד לאלהים׃ [3]
21 ונפשו ידעת מאד כי את־אשר הבטיח גם־יכל לעשותו׃
22 על־כן גם־נחשבה־לו לצדקה׃
23 ולא־למענו לבד כתוב הדבר הזה שנחשבה לו׃
24 כי אם־גם למעננו אשר עתידה להחשב לנו המאמינים במי שהעיר את־ישוע אדנינו מן־המתים׃
25 אשר נמסר בעבור פשעינו ונעור לבעבור צדקנו׃