1 פתח לבנון דלתיך ותאכל אשׁ בארזיך׃
2 הילל ברושׁ כי־נפל ארז אשׁר אדרים שׁדדו הילילו אלוני בשׁן כי ירד יער הבצור׃
3 קול יללת הרעים כי שׁדדה אדרתם קול שׁאגת כפירים כי שׁדד גאון הירדן׃
4 כה אמר יהוה אלהי רעה את־צאן ההרגה׃
5 אשׁר קניהן יהרגן ולא יאשׁמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשׁר ורעיהם לא יחמול עליהן׃
6 כי לא אחמול עוד על־ישׁבי הארץ נאם־יהוה והנה אנכי ממציא את־האדם אישׁ ביד־רעהו וביד מלכו וכתתו את־הארץ ולא אציל מידם׃
7 וארעה את־צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח־לי שׁני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את־הצאן׃
8 ואכחד את־שׁלשׁת הרעים בירח אחד ותקצר נפשׁי בהם וגם־נפשׁם בחלה בי׃
9 ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשׁארות תאכלנה אשׁה את־בשׂר רעותה׃
10 ואקח את־מקלי את־נעם ואגדע אתו להפיר את־בריתי אשׁר כרתי את־כל־העמים׃
11 ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השׁמרים אתי כי דבר־יהוה הוא׃
12 ואמר אליהם אם־טוב בעיניכם הבו שׂכרי ואם־לא חדלו וישׁקלו את־שׂכרי שׁלשׁים כסף׃
13 ויאמר יהוה אלי השׁליכהו אל־היוצר אדר היקר אשׁר יקרתי מעליהם ואקחה שׁלשׁים הכסף ואשׁליך אתו בית יהוה אל־היוצר׃
14 ואגדע את־מקלי השׁני את החבלים להפר את־האחוה בין יהודה ובין ישׂראל׃
15 ויאמר יהוה אלי עוד קח־לך כלי רעה אולי׃
16 כי הנה־אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא־יפקד הנער לא־יבקשׁ והנשׁברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשׂר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק׃
17 הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על־זרועו ועל־עין ימינו זרעו יבושׁ תיבשׁ ועין ימינו כהה תכהה׃