1 לכו בעקבותי כאשר גם־אני הלך בעקבות המשיח׃ [1]
2 ועל־זאת אני משבח אתכם אחי שזכרתם אתי בכל לשמר את־הקבלות כאשר מסרתי לכם׃
3 ורצוני שתהיו ידעים שראש כל־איש המשיח וראש האשה האיש וראש המשיח הוא האלהים׃ [2]
4 כל־איש אשר יתפלל או יתנבא וראשו מכסה מנול הוא את־ראשו׃
5 וכל־אשה אשר תתפלל או תתנבא וראשה פרוע את־ראשה היא מנולת כי שוה היא למגלחה׃
6 כי האשה אם־לא תתכסה גם תתגלח ואם־בזיון הוא לאשה לגז או לגלח את־שערה תתכסה׃
7 אמנם האיש איננו חיב לכסות את־ראשו כי הוא צלם אלהים וכבודו והאשה היא כבוד האיש׃
8 כי אין־האיש מן־האשה כי אם־האשה מן־האיש׃
9 גם־לא־נברא האיש בעבור האשה כי אם־האשה בעבור האיש׃
10 על־כן האשה חיבת להיות אות משמעתה על־ראשה בעבור המלאכים׃
11 אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש באדון׃
12 כי כאשר האשה מן־האיש כן גם־האיש על־ידי האשה וכל־אלה מאלהים׃
13 שפטו־נא בנפשכם הנאוה לאשה להתפלל אל־האלהים וראשה מגלה׃
14 והלא תלמדו מנוהג שבעולם כי איש אשר יגדל פרע שער ראשו חרפה היא לו׃
15 אבל האשה כי תגדל שערה פאר הוא לה כי־נתן לה השער לצניף׃
16 ואם־יאהב איש לריב לא זו דרכנו ולא דרך קהלות האלהים׃
17 והנה בצותי את־זאת לא אוכל לשבח אתכם על־אשר תאספו יחד לא לטובה כי אם־לרעה׃
18 כי שמעתי שיש מחלקות ביניכם כשתועדו בקהל ומקצת הדבר אני מאמין׃
19 כי כתות צריכות להיות ביניכם למען יודעו הנאמנים שבכם׃
20 ועתה כאשר תאספו יחד אין־זה לאכל סעודתו של־האדון׃
21 כי כל־אחד מקדים לקחת סעודתו בשעת האכילה וזה ירעב וזה ישתכר׃
22 הכי אין לכם בתים לאכל וזשתות או התבוזו את־קהל אלהים ותבישו את־מי שאין־לו מה אמר לכם העל־זאת אשבח אתכם אינני משבח׃ [3]
23 כי־כן קבלתי אני מן־האדון ומסרתי לכם כי האדון ישוע בלילה אשר־נמסר בו לקח את־הלחם׃ [4]
24 ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו־זאת לזכרי׃ [5] [6]
25 וכמו־כן את־הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו־זאת לזכרי בכל־זמן שתשתו׃ [7]
26 כי בכל־זמן שתאכלו את־הלחם הזה ותשתו את־הכוס הזאת הזכר תזכירו את־מות אדנינו עד כי יבוא׃
27 לכן מי שיאכל מן־הלחם הזה או־ישתה מכוס האדון שלא כראוי יאשם לגוף אדנינו ולדמו׃
28 יבחן האיש את־נפשו ואז יאכל מן־הלחם וישתה מן־הכוס׃
29 כי האכל והשתה שלא כראוי אכל ושתה דין לנפשו לפי שלא־הפלה את־גוף האדון׃
30 בגלל הדבר הזה יש־בכם חולים וחלשים רבים והרבה ישנו המות׃
31 כי אם־נבחן את־נפשנו לא נהיה נדונים׃
32 וכשאנו נדונים נוסר על־יד האדון כדי שלא נחיב עם־העולם׃
33 על־כן אחי בהועדכם יחד לאכל המתינו זה לזה׃
34 וכי־ירעב איש יאכל בביתו פן־תועדו לאשמה ויתר הדברים אתקן בבאי׃