1 וירדו אנשים מיהודה והם מורים את־האחים לאמר אם־לא תמולו כדת משה לא תושעון׃
2 ויהי ריב ומחלקת רבה לפולוס ולבר־נבא עמהם ויגזרו שיעלו פולוס ובר־נבא ואחרים מהם לירושלים אל־השליחים והזקנים על השאלה הזאת׃
3 ותלוה אתם הקהלה ויעברו את־פינוקיא ואת־שמרון והם מספרים את־תשובת הגוים וישמחו כל־האחים שמחה גדולה׃
4 ויהי כבאם ירושלים ויקבלו אתם הקהלה והשליחים והזקנים ויגידו להם את־אשר הגדיל האלהים לעשות עמהם׃
5 ויקומו אנשים מאמינים מכת הפרושים ויאמרו למול אתם ולצותם לשמר את־תורת משה׃ [1]
6 ויקהלו השליחים והזקנים לעין בדבר הזה׃
7 ויהי ברבות המחלקת ויקם פטרוס ויאמר אליהם אנשים אחים אתם ידעתם כי מימים ראשונים בי בחר האלהים מכלנו לשמע הגוים מפי את־דבר הבשורה ויאמינו׃
8 והאלהים ידע הלבבות העיד עליהם בתתו גם־להם את־רוח הקדש כאשר נתן לנו׃
9 ולא הבדיל בינינו וביניהם כי טהר את־לבבם על־ידי האמונה׃
10 ועתה מה־תנסו את־האלהים לשום על על־צוארי התלמידים אשר גם־אבותינו גם אנחנו לא יכלנו לשאת׃
11 אבל מאמינים אנחנו כי בחסד ישוע המשיח אדנינו נושע כמוהם כמונו׃ [2]
12 ויחרישו כל־הקהל וישמעו אל־בר־נבא ואל־פולוס מספרים את־האתות והמופתים אשר הרבה האלהים לעשות על־ידיהם בקרב הגוים׃
13 ויכלו לדבר ויען יעקב ויאמר אנשים אחים שמעו אלי׃
14 שמעון ספר את־אשר ראה האלהים בתחלה לקחת עם לשמו מבין הגוים׃
15 ולזאת מסכימים דברי הנביאים ככתוב׃
16 אחרי־כן אשוב ואקים את־סכת דויד הנפלת והרסותיה אקים ובניתיה׃
17 למען ידרשו שארית אדם את־יהוה וכל־הגוים אשר נקרא שמי עליהם נאם־יהוה עשה כל־אלה׃
18 נודעים לאלהים מעולם כל־מעשיו׃
19 ועל־כן אני דן שלא להחמיר על־השבים מן־הגוים לאלהים׃
20 רק לכתב אליהם אשר ירחקו מטמאות האלילים ומן־הזנות ומבשר הנחנק ומן־הדם׃
21 כי מדרת עולם יש־למשה דרשים בכל־עיר ועיר ומדי שבת בשבתו יקרא בבתי כנסיות׃
22 וייטב בעיני השליחים והזקנים ובעיני כל־הקהל לבחר מהם אנשים לשלח אתם אל־אנטיוכיא עם־פולוס ובר־נבא את־יהודה המכנה בר־שבא ואת־סילא אנשי־שם בתוך האחים׃
23 ויכתבו וישלחו על־ידם לאמר אנחנו השליחים והזקנים והאחים שאלים שלום האחים אשר מן־הגוים באנטיוכיא ובסוריא ובקיליקיא׃
24 יען וביען שמענו כי יצאו מאתנו מבלבלים אתכם ומקלקלים נפשתיכם בדברים (באמרם לכם להמול ולשמר את־התורה) אשר לא צוינו אותם׃
25 לכן טוב בעיני כלנו יחדו לבחר אנשים לשלח אליכם עם בר־נבא ופולוס חביבינו׃
26 בני אדם אשר מסרו נפשם על־שם אדנינו ישוע המשיח׃
27 על־כן שלחנו את־יהודה ואת־סילא והמה יגידו זאת בפיהם׃
28 כי טוב לפני רוח הקדש ולפנינו לבלתי שום עליכם משא אחר לבד מן הדברים הצריכים האלה׃
29 אשר תרחקו מזבחי אלילים ומן־הדם ומבשר הנחנק ומן־הזנות אם־מאלה תשמרו את־נפשתיכם תיטיבו לעשות ושלום לכם׃
30 והאנשים שלחו ויבאו אל־אנטיוכיא ויקהילו את־העם ויתנו להם את־האגרת׃
31 ויקראו אתה וישמחו על־הנחמה׃
32 ויהודה וסילא אשר גם־הם נביאים נחמו האחים בדברים רבים ויחזקום׃
33 ויהיו שם ימים אחדים וישלחום האחים בשלום אל שלחיהם׃
34 (וייטב בעיני סילא לשבת שם׃)
35 ופולוס ובר־נבא ישבו באנטיוכיא וילמדו ויבשרו את־דבר יהוה המה וגם־רבים אחרים עמם׃
36 ויהי מקץ ימים ויאמר פולוס אל־בר־נבא לכה ונשובה ונפקדה את־אחינו בכל־עיר ועיר אשר קראנו־שם את־דבר יהוה ונראה מה המה׃
37 ובר־נבא יעץ לקחת אתם את־יוחנן המכנה מרקוס׃
38 אך פולוס לא אבה לקחת אתם את־האיש אשר סר מעליהם בפמפוליא ולא־הלך אתם במלאכתם׃
39 ויהי־רגז עד אשר נפרדו איש מאחיו ויקח בר־נבא את־מרקוס ויסע באניה אל־קיפרוס׃
40 ופולוס בחר־לו את־סילא וימסרהו האחים אל־חסד יהוה ויצא׃
41 ויעבר בסוריא ובקיליקיא ויחזק את־הקהלות׃