1 ויהי כאשר נפרדנו מהם ונרד באניה ונבוא דרך ישרה אל־קוס וממחרת אל־רודוס ומשם אל־פטרה׃
2 שם מצאנו אניה עברת אל־פינוקיא ונרד־בה ונעבר׃
3 ונרא את־פני קיפרוס והיא משמאלנו ונעבר מעליה אל־סוריא ונגיע אל־צור כי־שמה יוציאו את־משא האניה׃
4 ונמצא את־התלמידים ונשב שם שבעת ימים והם אמרו אל־פולוס על־פי הרוח לבלתי עלות ירושלים׃
5 ויהי במלאת לנו הימים ונצא ללכת לדרכנו והם כלם מלוים אתנו עם־נשיהם ועם־טפם עד־מחוץ לעיר ונכרע על־ברכינו על־חוף הים ונתפלל׃
6 ונברך איש את־רעהו ונרד באניה והמה שבו איש לביתו׃
7 ואנחנו כלינו את־דרך הים ונרד מצור אל־עכו ונשאל לשלום האחים ונשב אתם יום אחד׃
8 וממחרת נסענו (פולוס ואשר אתו) ונבא אל־קיסריה ונלך אל־בית פילפוס המבשר אשר הוא אחד מן־השבעה ונשב עמו׃
9 ולו ארבע בנות בתולות מתנבאות׃
10 ויהי בהיותנו שם ימים רבים וירד נביא אחד מיהודה ושמו אגבוס׃
11 ויבא אצלנו ויקח את־אזור פולוס ויאסר־בו את־ידיו ואת־רגליו ויאמר כה אמר רוח הקדש ככה יאסרו היהודים בירושלים את־האיש אשר־לו האזור הזה ויסגירהו בידי הגוים׃
12 ויהי כאשר שמענו את־הדבר הזה ונבקש ממנו אנחנו ואנשי המקום אשר לא־יעלה ירושלים׃
13 ויען פולוס ויאמר מה־לכם כי תבכו ותמסו את־לבבי ואני הנני־נכון להאסר וגם־למות בירושלים בעבור שם ישוע האדון׃
14 ולא־אבה שמע ונרף ממנו ונאמר רצון יהוה יעשה׃
15 ואחרי הימים ההם נשאנו את־כלינו ונעל ירושלים׃
16 וילכו אתנו גם־תלמידים מקיסריה ויביאו אתנו ללון בבית־איש קיפרוסי ושמו מנסון והוא תלמיד מימים רבים׃
17 ויהי כבאנו ירושלים ויקבלו אתנו האחים בשמחה׃
18 וממחרת היום נכנס פולוס עמנו אל־יעקב ויבאו שמה כל־הזקנים׃
19 וישאל להם לשלום ויספר אחת לאחת את אשר עשה האלהים לגוים בשרותו׃ [1]
20 וישמעו ויהללו את־האלהים ויאמרו אליו הנך ראה אחינו כמה רבוא יהודים באו להאמין וכלם מקנאים לתורה׃
21 והם שמעו עליך לאמר תלמד את־כל־היהודים אשר בקרב הגוים לסור מאחרי משה באמרך שאינם חיבים למול את־בניהם ולא ללכת בחקות התורה׃
22 ועתה מה־לעשות הנה יאסף הקהל כי ישמעו כי־באת׃
23 לכן אשר נאמר אליך אתו עשה׃
24 הנה ארבעה אנשים אתנו אשר נזירות עליהם ואתה קח אתם והטהר אתם והוצא עליהם את־הוצאת התגלחת וידעו כלם כי־שמע שוא שמעו עליך וגם־אתה הולך בחקות התורה׃
25 ועל־דבר המאמינים מן־הגוים כתבנו וגזרנו אשר לא ישמרו דבר מן־הדברים ההם רק אשר ישמרו מזבחי אלילים ומן־הדם ומבשר הנחנק ומן־הזנות׃
26 ויקח פולוס את־האנשים ויטהר אתם וממחרת בא אל־המקדש ויגד כי־מלאו ימי טהרתם עד כי־הקרב קרבן כל־אחד מהם׃
27 ויהי כמלאת שבעת הימים והיהודים אשר מאסיא ראו אתו במקדש ויעוררו את־כל־ההמון וישלחו ידם בו׃
28 ויזעקו לאמר אנשי ישראל עזרו זה הוא האיש אשר באזני כל־אדם ובכל־הארץ ידבר סרה על־העם הזה ועל התורה ועל המקום הזה וגם־הביא אל־המקדש אנשים יונים ויחלל את־המקום הקדוש הזה׃
29 כי היו ראים את־טרופימוס האפסי בעיר אתו וסבורים שפולוס הביא אתו אל־המקדש׃
30 ותהם כל־העיר וירץ העם ויקהלו ויאחזו את־פולוס ויסחבהו אל־מחוץ למקדש וכרגע סגרו הדלתות׃
31 והמה מבקשים להמיתו והשמועה באה אל־שר האלף של־הגדוד כי ירושלים נבוכה כלה׃
32 וימהר ויקח אתו אנשי צבא ושרי מאות וירץ אליהם ויהי כראותם את־שר האלף ואת־אנשי הצבא ויחדלו להכות את־פולוס׃
33 ויגש שר־האלף ויחזק־בו ויצו לאסרו בנחשתים וישאל מי זה ומה מעשהו׃
34 ויען העם ויאמרו אלה בכה ואלה בכה ולא יכל לדעת דבר ברור מרב השאון ויצו להוליכו אל־המצד׃
35 ויהי כבואו עד־המעלות וישאהו אנשי הצבא מפני חמת העם׃
36 כי־עם רב הלך אחריו והם צעקים ואמרים השמד אתו׃
37 וכאשר הקריב פולוס להאסף אל־המצד ויאמר אל־שר האלף התניח לי לדבר אליך דבר ויאמר התשמע יונית׃ [2]
38 הלא המצרי אתה אשר לפני הימים האלה העיר מרד והוציא המדברה ארבעת אלפים אנשי דמים׃
39 ויאמר פולוס איש יהודי אנכי מטרסוס אזרח בעיר בעלת שם אשר בקיליקיא ואשאלה מאתך הניחה לי ואדבר אל־העם׃
40 וינח לו ויעמד פולוס על־המעלות וינף ידו אל־העם ותהי דממה רבה וידבר בלשון עברית ויאמר׃