1 ויהי באחת עשׂרה שׁנה בשׁלישׁי באחד לחדשׁ היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 בן־אדם אמר אל־פרעה מלך־מצרים ואל־המונו אל־מי דמית בגדלך׃
3 הנה אשׁור ארז בלבנון יפה ענף וחרשׁ מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו׃
4 מים גדלוהו תהום רממתהו את־נהרתיה הלך סביבות מטעה ואת־תעלתיה שׁלחה אל כל־עצי השׂדה׃
5 על־כן גבהא קמתו מכל עצי השׂדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארתו ממים רבים בשׁלחו׃
6 בסעפתיו קננו כל־עוף השׁמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השׂדה ובצלו ישׁבו כל גוים רבים׃
7 וייף בגדלו בארך דליותיו כי־היה שׁרשׁו אל־מים רבים׃
8 ארזים לא־עממהו בגן־אלהים ברושׁים לא דמו אל־סעפתיו וערמנים לא־היו כפארתיו כל־עץ בגן־אלהים לא־דמה אליו ביפיו׃ [1]
9 יפה עשׂיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל־עצי־עדן אשׁר בגן האלהים׃
10 לכן כה אמר אדני יהוה יען אשׁר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל־בין עבותים ורם לבבו בגבהו׃
11 ואתנהו ביד איל גוים עשׂו יעשׂה לו כרשׁעו גרשׁתהו׃
12 ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשׁהו אל־ההרים ובכל־גאיות נפלו דליותיו ותשׁברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל־עמי הארץ ויטשׁהו׃
13 על־מפלתו ישׁכנו כל־עוף השׁמים ואל־פארתיו היו כל חית השׂדה׃
14 למען אשׁר לא־יגבהו בקומתם כל־עצי־מים ולא־יתנו את־צמרתם אל־בין עבתים ולא־יעמדו אליהם בגבהם כל־שׁתי מים כי־כלם נתנו למות אל־ארץ תחתית בתוך בני אדם אל־יורדי בור׃
15 כה־אמר אדני יהוה ביום רדתו שׁאולה האבלתי כסתי עליו את־תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל־עצי השׂדה עליו עלפה׃
16 מקול מפלתו הרעשׁתי גוים בהורדי אתו שׁאולה את־יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל־עצי־עדן מבחר וטוב־לבנון כל־שׁתי מים׃
17 גם־הם אתו ירדו שׁאולה אל־חללי־חרב וזרעו ישׁבו בצלו בתוך גוים׃
18 אל־מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי־עדן והורדת את־עצי־עדן אל־ארץ תחתית בתוך ערלים תשׁכב את־חללי־חרב הוא פרעה וכל־המונה נאם אדני יהוה׃