1 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ אישׁ אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה׃
3 וראה את־החרב באה על־הארץ ותקע בשׁופר והזהיר את־העם׃
4 ושׁמע השׁמע את־קול השׁופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשׁו יהיה׃
5 את קול השׁופר שׁמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשׁו מלט׃
6 והצפה כי־יראה את־החרב באה ולא־תקע בשׁופר והעם לא־נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפשׁ הוא בעונו נלקח ודמו מיד־הצפה אדרשׁ׃
7 ואתה בן־אדם צפה נתתיך לבית ישׂראל ושׁמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני׃
8 באמרי לרשׁע רשׁע מות תמות ולא דברת להזהיר רשׁע מדרכו הוא רשׁע בעונו ימות ודמו מידך אבקשׁ׃
9 ואתה כי־הזהרת רשׁע מדרכו לשׁוב ממנה ולא־שׁב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשׁך הצלת׃
10 ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישׂראל כן אמרתם לאמר כי־פשׁעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה׃
11 אמר אליהם חי־אני נאם אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשׁע כי אם־בשׁוב רשׁע מדרכו וחיה שׁובו שׁובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישׂראל׃ [1]
12 ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשׁעו ורשׁעת הרשׁע לא־יכשׁל בה ביום שׁובו מרשׁעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו׃
13 באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשׂה עול כל־צדקתו לא תזכרנה ובעולו אשׁר־עשׂה בו ימות׃
14 ובאמרי לרשׁע מות תמות ושׁב מחטאתו ועשׂה משׁפט וצדקה׃
15 חבל ישׁיב רשׁע גזלה ישׁלם בחקות החיים הלך לבלתי עשׂות עול חיו יחיה לא ימות׃
16 כל־חטאתו אשׁר חטא לא תזכרנה לו משׁפט וצדקה עשׂה חיו יחיה׃
17 ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן׃
18 בשׁוב־צדיק מצדקתו ועשׂה עול ומת בהם׃
19 ובשׁוב רשׁע מרשׁעתו ועשׂה משׁפט וצדקה עליהם הוא יחיה׃
20 ואמרתם לא יתכן דרך אדני אישׁ כדרכיו אשׁפוט אתכם בית ישׂראל׃
21 ויהי בשׁתי עשׂרה שׁנה בעשׂרי בחמשׁה לחדשׁ לגלותנו בא־אלי הפליט מירושׁלם לאמר הכתה העיר׃
22 ויד־יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את־פי עד־בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד׃
23 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
24 בן־אדם ישׁבי החרבות האלה על־אדמת ישׂראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירשׁ את־הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשׁה׃
25 לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה על־הדם תאכלו ועינכם תשׂאו אל־גלוליכם ודם תשׁפכו והארץ תירשׁו׃
26 עמדתם על־חרבכם עשׂיתן תועבה ואישׁ את־אשׁת רעהו טמאתם והארץ תירשׁו׃
27 כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אשׁר בחרבות בחרב יפלו ואשׁר על־פני השׂדה לחיה נתתיו לאכלו ואשׁר במצדות ובמערות בדבר ימותו׃
28 ונתתי את־הארץ שׁממה ומשׁמה ונשׁבת גאון עזה ושׁממו הרי ישׂראל מאין עובר׃
29 וידעו כי־אני יהוה בתתי את־הארץ שׁממה ומשׁמה על כל־תועבתם אשׁר עשׂו׃
30 ואתה בן־אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר־חד את־אחד אישׁ את־אחיו לאמר באו־נא ושׁמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה׃
31 ויבואו אליך כמבוא־עם וישׁבו לפניך עמי ושׁמעו את־דבריך ואותם לא יעשׂו כי־עגבים בפיהם המה עשׂים אחרי בצעם לבם הלך׃ [2]
32 והנך להם כשׁיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושׁמעו את־דבריך ועשׂים אינם אותם׃
33 ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם׃