1 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 בן־אדם שׂים פניך על־הר שׂעיר והנבא עליו׃
3 ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר־שׂעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שׁממה ומשׁמה׃
4 עריך חרבה אשׂים ואתה שׁממה תהיה וידעת כי־אני יהוה׃
5 יען היות לך איבת עולם ותגר את־בני־ישׂראל על־ידי־חרב בעת אידם בעת עון קץ׃
6 לכן חי־אני נאם אדני יהוה כי־לדם אעשׂך ודם ירדפך אם־לא דם שׂנאת ודם ירדפך׃
7 ונתתי את־הר שׂעיר לשׁממה ושׁממה והכרתי ממנו עבר ושׁב׃
8 ומלאתי את־הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל־אפיקיך חללי־חרב יפלו בהם׃
9 שׁממות עולם אתנך ועריך לא תישׁבנה וידעתם כי־אני יהוה׃
10 יען אמרך את־שׁני הגוים ואת־שׁתי הארצות לי תהיינה וירשׁנוה ויהוה שׁם היה׃
11 לכן חי־אני נאם אדני יהוה ועשׂיתי כאפך וכקנאתך אשׁר עשׂיתה משׂנאתיך בם ונודעתי בם כאשׁר אשׁפטך׃
12 וידעת כי־אני יהוה שׁמעתי את־כל־נאצותיך אשׁר אמרת על־הרי ישׂראל לאמר שׁממה לנו נתנו לאכלה׃
13 ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שׁמעתי׃
14 כה אמר אדני יהוה כשׂמח כל־הארץ שׁממה אעשׂה־לך׃
15 כשׂמחתך לנחלת בית־ישׂראל על אשׁר־שׁממה כן אעשׂה־לך שׁממה תהיה הר־שׂעיר וכל־אדום כלה וידעו כי־אני יהוה׃