1 ואתה בן־אדם הנבא אל־הרי ישׂראל ואמרת הרי ישׂראל שׁמעו דבר־יהוה׃
2 כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשׁה היתה לנו׃
3 לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שׁמות ושׁאף אתכם מסביב להיותכם מורשׁה לשׁארית הגוים ותעלו על־שׂפת לשׁון ודבת־עם׃
4 לכן הרי ישׂראל שׁמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השׁממות ולערים הנעזבות אשׁר היו לבז וללעג לשׁארית הגוים אשׁר מסביב׃
5 לכן כה־אמר אדני יהוה אם־לא באשׁ קנאתי דברתי על־שׁארית הגוים ועל־אדום כלא אשׁר נתנו־את־ארצי להם למורשׁה בשׂמחת כל־לבב בשׁאט נפשׁ למען מגרשׁה לבז׃
6 לכן הנבא על־אדמת ישׂראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה־אמר אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשׂאתם׃
7 לכן כה אמר אדני יהוה אני נשׂאתי את־ידי אם־לא הגוים אשׁר לכם מסביב המה כלמתם ישׂאו׃
8 ואתם הרי ישׂראל ענפכם תתנו ופריכם תשׂאו לעמי ישׂראל כי קרבו לבוא׃
9 כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם׃
10 והרביתי עליכם אדם כל־בית ישׂראל כלה ונשׁבו הערים והחרבות תבנינה׃
11 והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושׁבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשׁתיכם וידעתם כי־אני יהוה׃
12 והולכתי עליכם אדם את־עמי ישׂראל וירשׁוך והיית להם לנחלה ולא־תוסף עוד לשׁכלם׃
13 כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם אתי ומשׁכלת גויך היית׃
14 לכן אדם לא־תאכלי עוד וגויך לא תכשׁלי־עוד נאם אדני יהוה׃
15 ולא־אשׁמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשׂאי־עוד וגויך לא־תכשׁלי עוד נאם אדני יהוה׃
16 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
17 בן־אדם בית ישׂראל ישׁבים על־אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני׃
18 ואשׁפך חמתי עליהם על־הדם אשׁר־שׁפכו על־הארץ ובגלוליהם טמאוה׃
19 ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שׁפטתים׃
20 ויבוא אל־הגוים אשׁר־באו שׁם ויחללו את־שׁם קדשׁי באמר להם עם־יהוה אלה ומארצו יצאו׃
21 ואחמל על־שׁם קדשׁי אשׁר חללוהו בית ישׂראל בגוים אשׁר־באו שׁמה׃
22 לכן אמר לבית־ישׂראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשׂה בית ישׂראל כי אם־לשׁם־קדשׁי אשׁר חללתם בגוים אשׁר־באתם שׁם׃
23 וקדשׁתי את־שׁמי הגדול המחלל בגוים אשׁר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי־אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשׁי בכם לעיניהם׃
24 ולקחתי אתכם מן־הגוים וקבצתי אתכם מכל־הארצות והבאתי אתכם אל־אדמתכם׃
25 וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל־גלוליכם אטהר אתכם׃
26 ונתתי לכם לב חדשׁ ורוח חדשׁה אתן בקרבכם והסרתי את־לב האבן מבשׂרכם ונתתי לכם לב בשׂר׃ [1] [2]
27 ואת־רוחי אתן בקרבכם ועשׂיתי את אשׁר־בחקי תלכו ומשׁפטי תשׁמרו ועשׂיתם׃ [3]
28 וישׁבתם בארץ אשׁר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃
29 והושׁעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל־הדגן והרביתי אתו ולא־אתן עליכם רעב׃
30 והרביתי את־פרי העץ ותנובת השׂדה למען אשׁר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים׃
31 וזכרתם את־דרכיכם הרעים ומעלליכם אשׁר לא־טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם׃
32 לא למענכם אני־עשׂה נאם אדני יהוה יודע לכם בושׁו והכלמו מדרכיכם בית ישׂראל׃
33 כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושׁבתי את־הערים ונבנו החרבות׃
34 והארץ הנשׁמה תעבד תחת אשׁר היתה שׁממה לעיני כל־עובר׃
35 ואמרו הארץ הלזו הנשׁמה היתה כגן־עדן והערים החרבות והנשׁמות והנהרסות בצורות ישׁבו׃ [4]
36 וידעו הגוים אשׁר ישׁארו סביבותיכם כי אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשׁמה אני יהוה דברתי ועשׂיתי׃
37 כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרשׁ לבית־ישׂראל לעשׂות להם ארבה אתם כצאן אדם׃
38 כצאן קדשׁים כצאן ירושׁלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי־אני יהוה׃