1 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
2 בן־אדם שׂים פניך אל־הרי ישׂראל והנבא אליהם׃
3 ואמרת הרי ישׂראל שׁמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאית הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם׃
4 ונשׁמו מזבחותיכם ונשׁברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם׃
5 ונתתי את־פגרי בני ישׂראל לפני גלוליהם וזריתי את־עצמותיכם סביבות מזבחותיכם׃
6 בכל מושׁבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישׁמנה למען יחרבו ויאשׁמו מזבחותיכם ונשׁברו ונשׁבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשׂיכם׃
7 ונפל חלל בתוככם וידעתם כי־אני יהוה׃
8 והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות׃
9 וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשׁר נשׁבו־שׁם אשׁר נשׁברתי את־לבם הזונה אשׁר־סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל־הרעות אשׁר עשׂו לכל תועבתיהם׃
10 וידעו כי־אני יהוה לא אל־חנם דברתי לעשׂות להם הרעה הזאת׃
11 כה־אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר־אח אל כל־תועבות רעות בית ישׂראל אשׁר בחרב ברעב ובדבר יפלו׃
12 הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשׁאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם׃
13 וידעתם כי־אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל־גבעה רמה בכל ראשׁי ההרים ותחת כל־עץ רענן ותחת כל־אלה עבתה מקום אשׁר נתנו־שׁם ריח ניחח לכל גלוליהם׃
14 ונטיתי את־ידי עליהם ונתתי את־הארץ שׁממה ומשׁמה ממדבר דבלתה בכל מושׁבותיהם וידעו כי־אני יהוה׃